דברנו על דין "פת הבאה בכיסנין", שאלה מאפים שונים שברכתם מזונות, אבל אם קובעים עליהם סעודה מברכים המוציא וברכת המזון. אמנם, דין זה אינו נוגע לכל דבר שברכתו מזונות. יש מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש שהובאה במסכת פסחים לגבי חיוב מאכלים שונים בחלה. שלריש לקיש רק מה שנאפה חייב בחלה, אבל בצקים מטוגנים פטורים, ולר' יוחנן חייבים. ומשמע שם ובירושלמי שבבצקים מבושלים לכולי עלמא פטורים מחלה, שאין זה לחם אלא תבשיל. להלכה פסקו רוב הפוסקים כרבי יוחנן, אבל שיטת ר"ת ועוד שהמחלוקת היא בבלילה רכה בל

ישר כוח ליעקב סמואלס על השיעור "הקרי והכתיב – פשט ועומק" מומלץ להדפיס את דפי המקור

בס"ד הפירוש השלישי ל"פת הבאה בכיסנין" הובא בבית יוסף מהערוך בשם רב האי גאון (סימן קסח): פת הבאה בכיסנין הם כעכין והיא פת בין מתובלת ובין שאינה מתובלת שעושים אותה כעכין יבשים וכוססין אותם בבית המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בני אדם שאוכלים ממנו קימעא. וכן פסק בשולחן ערוך. כאן מדובר על כל סוגי המאפים הפריכים וקשים יותר, כגון מציות, קרקרים, ביסקוויטים, בייגלה, וכמובן גם עוגיות וכד'. המפרשים מסבירים שבמקרה זה אין זה נחשב "אוכל" אלא "כוסס". ונראה שהכוונה היא שכל אלו בדרך כלל אינם משמ

בס"ד   ידועה שאלתו הראשונה של רש"י על התורה: אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? רש"י עונה מה שעונה, אבל הרמב"ן במקום תמה על עצם השאלה של רש"י: ויש לשאול בה: כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב'בראשית ברא אלקים', כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל!  הרי האמונה בבריאת העולם על ידי הקב"ה היא יסוד האמונה שלנו בה', וכיצד ניתן לשאול "ומה

בס"ד לא קל לדבר אחרי יום כזה. אנחנו מוצפים ברגשות שמחה והודיה לה', כאשר אנחנו רואים בעינינו (ישעיהו נא, יא):  וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה!  ביום המיוחד הזה לפני שנתיים נהפך לאבל מחולנו, עם ישראל כולו נכנס לתקופה קשה של מלחמה, של קושי לאומי שמורכב גם מהרבה קשיים אישיים, קרבנות, חטופים, מגויסים, מפונים ועוד ועוד. הרבה תפילות התרגלנו להוסיף יום יום, שבת שבת, על אחינו החטופ

בס"ד מהו יום הושענא רבה?  במשנה סוכה (ד, ה): בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים "אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא", רבי יהודה אומר: "אני והו הושיעה נא", ואותו היום מקיפין את המזבח שבעה פעמים. נחלקו בגמרא אם מקיפים בערבה או בלולב, ונפסק שמקיפים בלולב, ועל פי זה הוא מנהג הושענות שלנו. השם "הושענות" או "הושענא רבה" נובע מכך שבמקדש כשהיו מקיפים את המזבח עם הלולב היו אומרים "אנא ה' הושיעה נא", ולדעת רבי יהודה אומרים את הביטוי "אני והו הושיעה נא", שבהם אנו מבקשים את ישועתו של

בס"ד כשהסכנה הופכת להשגחה במדרש כתוב (פסיקתא דרב כהנא פסקה כט): א"ר לוי: כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אומר הקב"ה: הוא קיים מצות סוכה בעולם הזה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא... שנאמר: "כי הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זידים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא" (מלאכי ג, יט)... באותה שעה הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומשמרין אותם לתוכה, שנאמר: "כי יצפננו בסוכה ביום רעה" וכו' (תהלים כז, ה) וכן: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (ישעיה ד, ו) - מחמתו של יום. קיום מצוות סוכה מזכה אותנו ב

בס"ד הרמ"א הביא את דברי המהרי"ל (אורח חיים תרכד, ה): והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה . אין...

בס"ד עיקר הסוכה הוא הסכך, שעל שמו היא נקראת. ישנן הרבה הלכות לגבי הסכך, נעסוק היום בדברים בהם ניתן לסכך. המשנה בסוכה אומרת (א, ד): הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבה פסולה ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה.  זה הכלל כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין מסככים בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו. מכאן אנחנו לומדים שלוש הלכות עיקריות בסכך: גידולי קרקע, מנותק מהקרקע ואינו מקבל טומאה. שני העניינים הראשונים יחסית פשוטים, אבל בעניין קבלת

בס"ד   שתי תזכורות:   בתפילת נעילה שארון הקודש פתוח לכל אורך חזרת הש"ץ, הנוהג הוא לעמוד, אך כפי שאמרנו כאן בשנים קודמות - אין בזה חיוב,...

בס"ד סדר העבודה שבפרשת אחרי מות שאנחנו קוראים ביום הכיפורים פותח במילים (ויקרא טז, א): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי...

בס"ד בדרשה השנה נעסוק במהותם של ימי התשובה, ויום הכיפורים בשיאם, כפי שהרמב"ם מתאר אותם בהלכות תשובה ובכתביו האחרים.  א. יום הכיפורים...

בס"ד כידוע, יש ביום כיפור חמישה עינויים: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה. אכילה ושתיה אסורות מן התורה באיסור כרת, אבל על שאר העינויים אין איסור כרת. באופן כללי ניתן לומר שעינויים אלה הם הרחבה לעשה של "ועיניתם את נפשותיכם", ונחלקו ראשונים אם הם אסורים מהתורה, או מדברי קבלה או שהתורה מסרה לחכמים אלו עינויים לקבוע. ומצינו בהם היתרים שונים כגון ברחיצה, מה שאין בשום אופן באיסור אכילה ושתיה שהותר רק לחולה שיש בו סכנה. בגמרא מובאת ברייתא על איסור רחיצה (יומא עז, ב)

בס"ד בפרשת השבוע מזהיר הקב"ה את משה על מה שעתיד לקרות אחרי מותו (לא, טז): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם...

בס"ד ראש השנה - "ועל המדינות בו יאמר" "וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב, וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵיזוֹ לָרָעָב, וְאֵיזוֹ...

בס"ד   תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כיסוי והתחדשות דוד המלך, בספר תהלים, מתאר את מצוות התקיעה בשופר בר"ה (פא, ד):  תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ...