בין יום כיפור לסוכות - היפראקטיביות במצוות

בס"ד

הרמ"א הביא את דברי המהרי"ל (אורח חיים תרכד, ה):

והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה.

אין הפסקה קלה, אלא מעבר מיידי ממצוות יום הכיפורים למצוות חג הסוכות. נשים לב, יום הכיפורים וחג הסוכות הם שני המועדים הקרובים ביותר זה לזה בלוח השנה העברי! וכאילו לא די בכך שנדרש מאיתנו בזמן כל כך קצר לעשות מעבר חד מאד מהימים הנוראים ומאימת הדין והיראה של יום הכיפורים, לשמחה הגדולה של סוכות, אין לנו זמן לזה בכלל, שהרי ימי המעבר הקצרים שבין יום הכיפורים לסוכות מלאים בעשייה ועיסוק במצוות הסוכה וארבעה מינים, ובייחוד השנה כשיש באמצע עוד שבת, ולכן אף אין ברירה אלא להתחיל להקים את הסוכה מיד עם צאת יום הכיפורים!

מעניין לציין שרש"י כבר מצביע על כך שהיום שלמחרת יום הכיפורים הוא יום גדוש ועמוס בעשייה כבר בתורה. בפרשת יתרו מסופר (שמות יח, יג): 

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.

ומפרש רש"י:

ויהי ממחרת - מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו ממחרת? למחרת רדתו מן ההר.

משה רבנו יורד מהר סיני ביום הכיפורים שמסיים את ארבעים הימים האחרונים שלו בהר ובידו הלוחות השניים, ולמחרת בבוקר יושב ושופט את העם על פי מצוות התורה שניתנו לו. 

זה לא היה הדבר היחיד שעושה משה באותו היום. פרשת ויקהל פותחת במילים (שמות לה, א): 

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם.

והוא מצווה עליהם את מצוות השבת ונדבת המשכן. והנה גם שם מסביר רש"י:

ויקהל משה - למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר.

מבלי להיכנס לשאלה הטכנית כיצד נותר למשה זמן לעסוק בכך אם העם עמד עליו "מן הבוקר עד הערב", נשאל כאן שאלה יותר עקרונית - מדוע עוסק משה בשני העניינים האלה ביום שאחרי יום הכיפורים?

התחום של המשפט הוא תחום של התנהגות ישרה בין אדם לחברו - עשיית צדק ומניעת עוול. הקריאה לנדבה למשכן קשורה לתחום של בין אדם למקום, והצורך והשאיפה להשכין שכינה. היום שלאחר יום הכיפורים הוא היום בו מחל הקב"ה לעם ישראל ונתן להם לוחות שניים, זהו היום בו יש להתחיל ולממש את כל ההבטחות וההכרזות של יום הכיפורים. משה בא ללמד שיש לתת לשני התחומים - תיקון העוולות שבין אדם לחברו, וההתנדבות להשכנת שכינה בישראל - חשיבות שווה, ולגשת מיד למלאכה במלא המרץ בשני התחומים. בשניהם אסור להשאיר את האמירות והקבלות של יום כיפור באוויר, ויש להתחיל מיד לפעול במלא המרץ.

אנחנו היום לא עוסקים במשפט ולא בבניית המשכן, אלא בהכנות לסוכות. לכאורה עבורנו הדגש בימים אלה הוא על התחום שבין אדם למקום בלבד - הסוכה והלולב והזירוז להתחיל לעסוק בכך מיד בצאת יום הכיפורים. אלא שההלכה מדגישה שכשם שיש להשקיע מאמץ והשתדלות בעשיית מצוות אלה בהידור רב ובשמחה, כך יש גם לתת משקל לא פחות להיבטים של בין אדם לחברו במצוות אלה. אין מדובר על שני תחומים מקבילים, הם תלויים זה בזה. כך אומרת המשנה בסוכה (ג, א):

לולב הגזול והיבש - פסול.

ומסבירה הגמרא את פסול לולב הגזול (סוכה כט, ב - ל, א):

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.

קיום מצווה על ידי ביצוע עבירה הוא מגונה על ידי הקב"ה ופוסל את המצווה. ארבעה מינים מהודרים אינם נמדדים רק בתיומת הסגורה לגמרי של הלולב, בנקיון של האתרוג מכתמים כאלה ואחרים או בשיעור דיוק השילוש של עלי ההדס. הידור לא פחות חשוב הוא שלא יהיה בהם שום חשש גזל - למשל שלא יהיו ערבות שנקטפו במקום בו לא ברור אם יש רשות לקטוף אותן. זה לא עניין אחר - זה יכול לפסול את הערבה בדיוק כמו כל הלכה אחרת. כך גם בסוכה - בנוסף להלכות הרבות שיש ללמוד על הכשר הדפנות והסכך, יש להקפיד לא פחות על כך שהסוכה לא נבנית במקום שאין רשות לבנות אותה, שבנייתה אינה כרוכה בגזל שינה לשכנים וכד'. 

דברנו הרבה ביום כיפור ובימים שקדמו לו על מה נדרש מאיתנו לתקן, ואיך אם בכלל אנחנו יכולים להצליח בזה. התורה מלמדת אותנו שהדרך הטובה ביותר היא להיכנס מיד להיפראקטיביות במצוות בשני התחומים של בין אדם למקום ובין אדם לחבירו - זו הדרך שמלמד אותנו משה רבינו כשהוא יורד מן ההר אחרי המחילה של לוחות שניים, וכך דורש מאיתנו הקב"ה בכך שהוא מצמיד לנו את סוכות המרובה במצוות מיד לאחר יום הכיפורים שלנו "כדי לצאת ממצוה אל מצוה".

שנזכה שההתחלה הזאת תהיה לנו לסימן לכל השנה, להרבות במצוות ובזכויות.