יין פוטר כל מיני משקין

בס"ד

הזכרנו בשבוע שעבר את הדין שיין פוטר כל שאר משקים. המקור לכך הוא בגמרא (ברכות מא, ב):

אמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים.

התוספות כתבו שטעמו הוא שהיין "הוא ראש וראשון לכל המשקין וכולם נטפלים לו", אך כתבו שאין הלכה כמותו, כי גם להלכה הפת פוטרת רק דברים הבאים מחמת הסעודה, או מחמת הפת, ושאר המשקים כביכול אינם באים מחמת היין. אבל הרא"ש ורבינו יונה ועוד ראשונים פסקו כדבריו, שמחמת חשיבותו של היין כל המשקים נחשבים טפלים לו, אפילו לא באו מחמתו. וכך נפסק להלכה בטור ובשולחן ערוך (קעד, ב). 

הראשונים הסבירו שאין מדובר במשקים שבאים מחמת סעודת פת, שאותם פוטרת הפת, אלא ב"קובע עצמו לשתות", כלומר ללא פת או לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה שלמדנו שלא נפטרו בפת. ואם כן, הדבר נוגע בעיקר לקידוש שלא נוטלים בו ידיים וכד', שכל המשקים ששותים בו - מים, משקאות קלים, משקאות חריפים, קפה וכד' - כולם נפטרים בברכת היין. 

כמו כן, ברכת מעין שלוש על היין פוטרת גם את שאר המשקים, ואינו מברך עליהם בנפרד בורא נפשות. 

ויש בזה כמה תנאים שמוזכרים בפוסקים:

• המשנה ברורה כותב שמדובר דווקא ששאר המשקים היו לפני בשעה שברך על היין, וכתב שיש אחרונים שמקלים גם אם היתה דעתו עליהם, ויש שכתבו שהוא הדין אם הוא רגיל לשתות במצבים כאלה (קידוש וכד') נחשב שדעתו עליהם. אבל אם התכוון רק לשתות יין ולא היו לפניו משקים ולא היתה דעתו עליהם ואינו רגיל - אין זה פוטר.

• יש מחלוקת באחרונים אם דין זה נאמר רק ב"קובע עצמו לשתות יין", שאז אפשר לומר ששאר המשקים באים מחמתו, אבל לא בטועם כמות קטנה, או שבכל מקרה היין פוטר. המשנה ברורה כותב שראוי לכתחילה לחשוש לדעת המחמירים ולשתות לפחות מלא לוגמיו מהיין, שזה כ-50 סמ"ק), אבל להלכה הוא מכריע כדעת המקלים שהיין פוטר בכל מקרה.

• אמנם, מי שרק שמע קידוש ויצא ידי חובה ולא טעם מהיין בעצמו, אין זה פוטר שאר משקים וצריך לברך עליהם בפני עצמם.