פרשת בראשית - הבדלה במעשה בראשית

בס"ד

ידועה שאלתו הראשונה של רש"י על התורה:

אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית?

רש"י עונה מה שעונה, אבל הרמב"ן במקום תמה על עצם השאלה של רש"י:

ויש לשאול בה: כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב'בראשית ברא אלקים', כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל! 

הרי האמונה בבריאת העולם על ידי הקב"ה היא יסוד האמונה שלנו בה', וכיצד ניתן לשאול "ומה טעם פתח בבראשית"? אלא מסביר הרמב"ן את שאלת רש"י כך:

והתשובה, מפני שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו. לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והספור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם וענשם, וספור גן עדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים... ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות (שמות כ, יא): 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי', ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבעל פה.

במעשה הבריאה כפי שהוא כתוב בתורה רב הסתום על הנגלה, ולא ניתן להבין ממנו כיצד באמת נברא העולם. לכן, אומר הרמב"ן, שואל רבי יצחק מה הצורך בכתיבתו - אם בשביל עצם הידיעה שהעולם נברא על ידי הקב"ה, שזה יסוד האמונה - הרי זה כבר כתוב לנו בעשרת הדברות בטעם מצוות השבת, ואם בשביל תיאור הבריאה עצמה - הרי שנשארנו נבוכים ומבולבלים גם אחרי מה שנכתב, ועדיין אין לנו ממש הבנה בזה. 

הרמב"ן הולך מכאן ומסביר את תשובתו של רבי יצחק לשאלה, כפי שהיא הוסברה על ידו. אני רוצה היום ללמוד רק דבר אחד מהאופן בו הבריאה אכן כתובה בתורה לפנינו. למרות הערפול הרב, ישנו מוטיב אחד שחוזר על עצמו שוב ושוב לאורך כל הבריאה (פרק א):

וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ... וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ... יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה... וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ... 

מלבד ההבדלות הללו, אנחנו מוצאים את הבדלת היבשה מהמים, את הבדלת השבת מימי המעשה, את זה שכל הצומח והחי יוצאים כל אחד 'למינהו' - מובדלים ולא מעורבבים. זהו עניין מרכזי בבריאה. מהי בעצם הבדלה? 

בתפילת שמונה עשרה במוצאי שבת אנחנו מוסיפים הבדלה. היכן מוסיפים אותה? בברכת "חונן הדעת". מדוע? הגמרא במסכת ברכות מסבירה (לג, א): 

הבדלה בחונן הדעת. מאי טעמא? אמר רב יוסף: מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה.  

הבדלה היא בראש ובראשונה חכמה. מי שאין בו חכמה, אין לו יכולת להבדיל. הבדלה דורשת הבנה של מהות הדבר, היא דורשת יכולת להגדיר את הדבר. 

אחד הדברים הראשונים שמלמדים ילדים, ובהם בוחנים את יכולת ההבנה שלהם הוא לזהות "מה יוצא דופן"? כיצד יודע הילד מה יוצא דופן? הוא מנסה להבין מה יש בכל דבר שהוא רואה, למצוא מכנה משותף בין כל הדברים שאינו קיים באחד הפריטים. הוא חייב להבין ולהגדיר השתייכות של כל אחד מהעצמים שהוא רואה - כלי עבודה, כלי תחבורה, צבעים, צורות וכד'. לא ניתן להבחין ולהבדיל בלי להגדיר, ולא ניתן להגדיר בלי להבין. אצל הילד זה נעשה אולי ברמה פשוטה, אבל ככל שאדם מתפתח הוא נדרש להבדלות עמוקות וחדות יותר.

כאשר הקב"ה בורא את העולם, הוא יוצר הגדרות לכל דבר. למעשה, בכך הוא מוציא את העולם ממצב של תהו ובהו - עירבוב וחוסר הגדרה, למצב בו לכל דבר בעולם יש את מקומו ומטרתו. זהו המסר העיקרי של הבריאה - בעולמו של הקב"ה יש סדר, יש תפקיד ומטרה לכל דבר. 

למעשה, זוהי התשתית לכל מה שנדרש מאיתנו בעולם - כל מטרתנו בעולם הזה היא לדעת להבדיל. אנחנו נדרשים להבדיל בין טוב ורע, מותר ואסור, קדש וחול, טמא וטהור, אמת ושקר וכו' וכו'. זה מה שקובע את משמעות החיים שלנו, את כל מהותנו. אם אנחנו חסרי יכולת להבדיל, או שאנחנו עושים הבדלות שמבוססות על חוסר הבנה או חוסר התבוננות במציאות, אנחנו בעצם מחריבים את העולם בכך שאנחנו מחזירים אותו לתהו ובהו.

יהי רצון שנזכה שהקב"ה יחננו חכמה בינה ודעת, ונדע להבדיל בין אמת ושקר.