ברכת היין

בס"ד

דברנו על ברכת הפת ומזונות, הברכה הבאה בחשיבותה היא ברכת היין "בורא פרי הגפן". 

היין הוא המשקה החשוב ביותר מכל המשקים. מפאת חשיבותו חכמים גם קבעו שמברכים על היין על מצוות מסוימות - קידוש והבדלה כמובן, ברכת המזון, ברית ונישואין ועוד. 

כפי שראינו שמחמת חשיבותם ומרכזיותם של המוצרים המופקים מן הדגן חכמים קבעו להם ברכה ראשונה, ולא השאירו זאת כ"בורא פרי האדמה" כמו שאר הקטניות וכד', וכן תקנו לו ברכה אחרונה מיוחדת, והוסיפו עוד דינים לגבי מקומו בסעודה ופטור שאר מאכלים, כך גם מפאת חשיבותו של היין מעבר לכל משקה אחר, חכמים קבעו לו הלכות דומות: 

• בראש ובראשונה מטבע ברכה מיוחדת של "בורא פרי הגפן". ובעוד שעל מיצי שאר פירות מברכים "שהכל", שירדו מחשיבותם כשסחטו אותם למיץ, היין נתעלה ומקבל ברכה מיוחדת של "בורא פרי הגפן". 

  האשכנזים, התימנים וחלק מעדות המזרח מברכים "בורא פרי  הַגָּפֶן", כדרך הניקוד בתורה בסוף פסוק או אתנחתא, שמשנה מילים בעלות שני סגולים לקמץ סגול ("כסף", "פרך"), וכך גם כאן מכיוון שהברכה מסתיימת יש לומר בקמץ. לעומתם רוב הספרים אומרים "בורא פרי הַגֶּפֶן", מכיוון שלדעתם הכלל הזה שייך רק בלשון המקרא ולא בלשון חכמים או במטבע הברכות.

• ברכה אחרונה מיוחדת - "על הגפן ועל פרי הגפן" בברכה מעין שלוש.

• אין היין שבתוך הסעודה נפטר בברכת המוציא - זה המאכל/משקה היחיד שברכת המוציא אינה פוטרת, שאינו נעשה טפל ללחם. הגמרא (ברכות מב, א) שזה משום שהוא "גורם ברכה לעצמו". רש"י מסביר שהכוונה ששותים אותו ומברכים עליו אפילו שלא צריכים לשתות (כגון קידוש וכד'), ובתוספות פירשו שזה משום שתיקנו לו ברכה מיוחדת מחמת חשיבותו. ופירש המשנה ברורה שהכוונה גם כששותה את היין כחלק מהסעודה עם האוכל, יש לו חשיבות עצמית, ואינו נחשב כ"בא מחמת הסעודה", בניגוד לשאר משקין שאין מברכים עליהם, כי הם חלק מהסעודה. אמנם, ברכת המזון פוטרת את היין ואין מברכים עליו ברכה מעין שלוש בפני עצמו, בגלל שהוא היה חלק מהסעודה וברכה מעין שלוש היא תמצית של ברכת המזון ואין שום טעם לברך אותה אם מברכים ברכת המזון. וזה כולל אף יין של קידוש שלפני המוציא, שהרי אין קידוש אלא במקום סעודה.

• לעומת זאת, היין פוטר כל שאר משקים (בקידוש למשל, כשלא אוכלים לחם), ונעסוק בכך בנפרד בע"ה.