גרעיני דגנים ומוצריהם

בס"ד

כל מה שדברנו עד עכשיו לגבי מיני מזונות, היה לגבי מאכלים שנעשים מקמח. מה מברכים על הדגן עצמו לפני שנטחן?

הגמרא בברכות מביאה ברייתא (לז, א):

הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה.

רש"י מסביר "כוסס" - כמות שהוא, כלומר את גרגירי החטה. במקרה זה אין לזה חשיבות של הברכה המיוחדת של "בורא מיני מזונות" שנתקנה על מזון חשוב שנעשה מהקמח, אלא ברכת האדמה בלבד. המשנה ברורה אף מקשה על כך מדין שמבואר בסימן רב, שפירות שדרך לאוכלם מבושלים ולא חיים, מברכים עליהם שהכל נהיה בדברו אם אוכלים אותם חיים, ואם כן, כאן לכאורה היה צריך לברך שהכל! הוא וענה שאולי משום כך הרמב"ם הביא דין זה בלשון "האוכל דגן שלוק", כי אם אוכלו חי לכאורה מברך שהכל בלבד. השולחן ערוך כתב "אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק", כלומר שגם בחי ממש מברך אדמה כרש"י, והסביר המשנה ברורה שמפאת חשיבות מין הדגן שעושים ממנו מזונות, מברכים עליו בורא פרי האדמה אף כשאוכלים אותו חי שלא כדרכו.

לגבי ברכה אחרונה השו"ע כותב שמברך בורא נפשות, אך מביא את דעת התוספות שנסתפקו במקרה זה אם לא צריך לומר מעין שלוש, עם "על האדמה ועל פרי האדמה", ולכן כותב שנכון שלא לאכלם אלא בתוך הסעודה. אבל הגרש"ז אוירבך ועוד אחרונים כתבו שלא כתב כן אלא לחומרה, ואפשר לסמוך על דעת רוב הראשונים ולברך בורא נפשות.

כפי שראינו השו"ע כתב גם שלוק וקלוי, והאחרונים כתבו שבמבושל בוודאי מברך מזונות, כגון גריסים בצ'ולנט. 

לגבי מוצרי דגנים קלויים, כמו שלווה, גרנולה ופריכיות חיטה, כתבו רוב האחרונים שברכתם האדמה, על פי מה שמבואר פה בשולחן ערוך, שעל קלוי אין מברכים מזונות אלא האדמה. אמנם, יש אחרונים (הרב אליהו, הרב בן ציון אבא שאול) שכתבו שכיוון שזה כבר דרך אכילתו, ולא סתם גרגירים, זה מאכל חשוב וברכתו מזונות, אבל כאמור אין כן דעת רוב האחרונים.