בס"ד לקראת היציאה ממצרים הקב"ה מתגלה אל משה ואהרון ופותח בציווי (יב, ב): הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. המצווה הזאת קובעת שני גורמים שעל פיהם נקבע הלוח העברי, כפי שמסביר רש"י במקום: החדש הזה -  הראהו לבנה  בחידושה ואמר לו - כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן  אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי. קידוש החודש נקבע על פי חידושו של הירח. מצד שני, נאמר שחודש ניסן הו

בס"ד פתיחת מבצע "שאגת הארי" בפרק ד במגילה מתואר דו שיח מרחוק בין אסתר למרדכי לגבי ההתמודדות עם גזירת המן. זהו המקום היחיד בכל המגילה בו אנחנו מוצאים חילופי דברים בין מרדכי ואסתר, ולכן יש להתבונן בו היטב. מרדכי יוצא אל שער העיר בלבוש שק, והמגילה מתארת את תגובתה של אסתר לכך (אסתר ד, ד): וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי  וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא קִבֵּל. כולם

בס"ד בסיום פרשת השבוע מתוארת כריתת הברית של הקב"ה עם עם ישראל על שמירת התורה. הפסוק אומר (כד, ג):  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים, וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ: "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה". משה רבנו כותב את דברי ה', ובונה מזבח עליו מקריבים קרבנות. ואז אומר הפסוק (ז): וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". מדוע צריכה להיות

בס"ד   לאחר שעם ישראל עוברים את ים סוף, הם מגיעים למרה, שם הם אינם יכולים לשתות את המים משום שהם מרים. הפסוק מספר (טו, כה): וַיִּצְעַק אֶל ה', וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. מהו אותו עץ? הרמב"ן אומר שעל פי הפשט, מדובר בעץ שיש לו סגולה כזאת של המתקת מים בטבעו. זוהי גם משמעות הלשון " ויורהו  ה' עץ" - ה' הראה לו משהו שכבר היה קיים שם, ומשה רק לא ידע עליו. אבל הרמב"ן ממשיך ומביא את דברי חז"ל שאומרים במדרש (מכילתא ותנחומא כאן), שמדובר היה בע

בס"ד   פרשת השבוע מתחילה בקריאה של הקב"ה אל משה  (י,א):  בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וכבר שאל הרמב"ם (הלכות תשובה ו,ג):  ולמה היה שולח לו ביד משה, ואומר: "שלח ועשה תשובה", וכבר אמר לו הקב"ה "אין אתה משלח"! אם הקב"ה מכביד את לבו של פרעה, ואינו מאפשר לו לשלח את עם ישראל ממצרים אפילו אם הוא בעצמו ירצה, איך זו יכולה להיות סיבה לשלוח אליו את משה ולדרוש ממנו לשלוח את ישראל? מה הטעם בכלל בשליחות

בס"ד   בתחילת הפרשה נמצא עם ישראל במצב עגום. השליחות הראשונה של משה ואהרן אל פרעה נכשלה כשלון חרוץ - העבודה הוכבדה, וגם העם, שכפי שקראנו בשבוע שעבר האמין בשליחותו של משה, כבר אינו מקשיב אליו "מקצר רוח ומעבודה קשה". הקב"ה שולח את משה שוב אל פרעה, אך משה משיב (ו, יב): וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם? רש"י כותב על כך: "זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה" - אכן, קל וחומר - אם בני ישראל ל