בס"ד השנייה מבין שתי הפרשות אותן קראנו, פרשת קדושים, פותחת בציוויו של הקב"ה אל עם ישראל (יט, ב): דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם. חז"ל ורבים מהמפרשים עוסקים כאן בשאלה מהי הפרשנות הנכונה לציווי הזה. כאשר יש לנו מצווה להניח תפילין, לשבת בסוכה, לתת צדקה וכד', יש כאן ציווי על מעשה מוגדר פחות או יותר. אבל "קדושים תהיו" - מה זה בעצם אומר? מה הקב"ה דורש ממני על מנת שאוכל לקיים את המצווה להיות "קדוש"? ש

בס"ד השבוע אנחנו חוגגים בע"ה את יום העצמאות. אנחנו מדברים כאן כל שנה על ההודיה הגדולה לקב"ה על הגאולה הגדולה שגאל אותנו בדורות האלה. אנחנו מזכירים את זה כי ב"ה רובנו כבר נולדנו או לכל הפחות גדלנו למציאות של מדינה יהודית עצמאית, והדור שגדל כאן כבר התחיל לראות את זה כמציאות נורמלית, ואינו מבין עד כמה היא אינה מובנת מאליה. דברנו על כך בשנים קודמות, על פי העיקרון של "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", שעל מנת להודות כראוי צריך להבין ראשית כל שמה שיש לנו אינו מובן מאליו, ויכול להיות אחרת

בס"ד לאחר האסון של מותם של נדב ואביהוא אומר משה לאהרן (י, ג): וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד, וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. הקב"ה אמר שהוא יתקדש על ידי קרוביו, כלומר האנשים במדרגה הגבוהה ביותר של הקרבה אל הקב"ה. כיצד הקב"ה מתקדש במותם של הקרובים אליו? ההבנה המקובלת כאן, המובאת למשל ברש"י על פי המשך הפסוק - "ועל פני כל העם אכבד", היא שזה בא ללמד את העם שאם הצדיקים נענשים בחומרה על חטאיהם, קל וחומר שאסור

בס"ד אנחנו מגיעים לסיום החג בשביעי של פסח, יום קריעת ים סוף ושירת הים. בליל הסדר סיפרנו ביציאת מצריים והודינו לקב"ה על כך. אנחנו צריכים להבין מה נוסף באירוע של קריעת ים סוף ובשירת הים מעבר לכך - האם יש כאן עוד נס אחד, אולי מיוחד וגדול, אבל פשוט תוספת על רשימת הנסים הארוכה של מצרים, או שהושג כאן משהו שונה מהותית שלא היה עד עכשיו? הפסוק מספר על כניסתם של ישראל אל הים (שמות יד, כט): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשּ

בס"ד בשבת חול המועד פסח אנחנו קוראים את מגילת שיר השירים. מדוע דווקא מגילה זו נקראת בפסח, ומה היא אומרת לנו על החג הזה? שיר השירים, שנכתב על ידי שלמה המלך, הוא שיר אהבה שבין ה"רעיה" ל"דוד", וכידוע הוא כולו משל לאהבה בין עם ישראל לקב"ה. כמובן שאין לטעות חלילה ולהבין את הדברים כפשוטם, ועל כך כבר אמר רבי עקיבא במשנה (ידיים ג, ה): אמר רבי עקיבא: חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל - שכל כתובים קדש ו

בס"ד אנחנו מקיימים השנה את הסדר בעיצומה של מלחמה. כרגע מלחמת "שאגת הארי", אבל חלק ממלחמה כוללת שאנחנו נמצאים בתוכה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה כבר 80 שנה). אנחנו נדרשים בימים האלה לשני דברים: א. יכולת עמידה מול מצב לא פשוט, ב. הכרה בניסי ה' והודיה עליהם. אלה נראים שני דברים סותרים לכאורה, אבל לא היא, וננסה להסביר מהו היסוד שליל הסדר מלמד אותנו דווקא למבחנים כאלה. המדרש אומר (שמות רבה כ, יח): ויסב א-להים את העם - מכאן אמרו רבותינו: אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. שכך עשה להם