בס"ד הפרשה מתחילה בחלומו של יעקב. כך פותח התיאור לשכיבתו של יעקב לישון (כח, יא): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. רש"י עומד על הביטוי בסוף הפסוק: וישכב במקום ההוא -  לשון מיעוט - באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה. הפסוק שמדגיש שיעקב שכב דווקא "במקום ההוא" בא לרמוז שבמקום אחר יעקב לא שכב ולא ישן, וזה בארבע עשרה שנה שהוא למד

בס"ד מבין שלושת האבות התורה ממעטת יחסית לדבר על יצחק. גם הפרשה הזאת עוסקת בעיקר ביעקב ועשו, בסיפור לידתם ומכירת הבכורה בתחילת הפרשה, ולקיחת הברכה בסופה. בתווך נמצא הפרק היחיד בתורה שעוסק בפעולותיו של יצחק האיש עצמו. מאד בולט לכל אורך הפרשה עניין ההמשכיות של יצחק - ממשיך דרכו של אברהם, הרעב מושווה לזה שהיה בימי אברהם, בפסוק הראשון בברכת הארץ והזרע בתחילת פרק כו, בחפירת הבארות של אברהם, ברכה שניה "אל תירא... בעבור אברהם עבדי" אחרי המאבק עם יושבי גרר כמו אברהם אחרי מלחמת ארבעת ה

בס"ד כאשר אליעזר חוזר מחרן עם רבקה, הפסוק מתאר שיצחק יוצא לשדה לקראת בואם (כד, סג):  וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. הגמרא במסכת ברכות מביאה דעה שהתפילות תוקנו על ידי האבות. מהפסוק הזה נלמדת התפילה שתיקן יצחק (כו, ב):  יצחק תקן תפלת מנחה  - שנאמר "ויצא יצחק לשוח  בשדה לפנות ערב", ואין 'שיחה' אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב, א): "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו ". המילה "לשוח בשדה" נדרשת על ידי חז"ל במ

בס"ד   ידועה שאלתו הראשונה של רש"י על התורה: אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? רש"י עונה מה שעונה, אבל הרמב"ן במקום תמה על עצם השאלה של רש"י: ויש לשאול בה: כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב'בראשית ברא אלקים', כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל!  הרי האמונה בבריאת העולם על ידי הקב"ה היא יסוד האמונה שלנו בה', וכיצד ניתן לשאול "ומה

בס"ד לא קל לדבר אחרי יום כזה. אנחנו מוצפים ברגשות שמחה והודיה לה', כאשר אנחנו רואים בעינינו (ישעיהו נא, יא):  וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה!  ביום המיוחד הזה לפני שנתיים נהפך לאבל מחולנו, עם ישראל כולו נכנס לתקופה קשה של מלחמה, של קושי לאומי שמורכב גם מהרבה קשיים אישיים, קרבנות, חטופים, מגויסים, מפונים ועוד ועוד. הרבה תפילות התרגלנו להוסיף יום יום, שבת שבת, על אחינו החטופ

בס"ד מהו יום הושענא רבה?  במשנה סוכה (ד, ה): בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים "אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא", רבי יהודה אומר: "אני והו הושיעה נא", ואותו היום מקיפין את המזבח שבעה פעמים. נחלקו בגמרא אם מקיפים בערבה או בלולב, ונפסק שמקיפים בלולב, ועל פי זה הוא מנהג הושענות שלנו. השם "הושענות" או "הושענא רבה" נובע מכך שבמקדש כשהיו מקיפים את המזבח עם הלולב היו אומרים "אנא ה' הושיעה נא", ולדעת רבי יהודה אומרים את הביטוי "אני והו הושיעה נא", שבהם אנו מבקשים את ישועתו של