שמחת תורה - אשריך ישראל!

בס"ד

לא קל לדבר אחרי יום כזה. אנחנו מוצפים ברגשות שמחה והודיה לה', כאשר אנחנו רואים בעינינו (ישעיהו נא, יא): 

וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה! 

ביום המיוחד הזה לפני שנתיים נהפך לאבל מחולנו, עם ישראל כולו נכנס לתקופה קשה של מלחמה, של קושי לאומי שמורכב גם מהרבה קשיים אישיים, קרבנות, חטופים, מגויסים, מפונים ועוד ועוד. הרבה תפילות התרגלנו להוסיף יום יום, שבת שבת, על אחינו החטופים, מתוך הכאב הגדול שהרגיש בו כל יהודי. והיום, יום של "הושענא רבה" - נענה ה' לתפילותינו, והביא לנו תשועה גדולה. והלא כך נקרא מחר לחתן תורה (דברים לג, כט):

אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה'! מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ, וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.

כמה גדול היום הזה, בו עם ישראל כולו מתאחד יחד בשמחה גדולה עם בניו אהוביו שחוזרים מהשבי! 

אני מזכיר לכולם שבשנה שעברה דנו כאן כיצד לשמוח בשמחת תורה יחד עם זיכרון הטבח והאסון הנורא שאירע ביום זה שנה קודם, והנה השנה שמחת התורה שלנו הוא יום שמחה לישראל. תאמרו - שמחת חזרת השבויים היא שמחה גדולה, אבל מה לה ולשמחת התורה שאנחנו מציינים היום? הלא על כך נקרא כבר הערב (שם ד-ה):

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

שמחת התורה, וכבודו של מלך הם כשמתקיים "יחד שבטי ישראל". היום הזה בו חזרו אחינו שנקרעו מאיתנו, וזכינו להיות שוב "יחד שבטי ישראל" הוא הוא יום שמחתנו בתורה, יום שמחתנו בקב"ה. שהרי אין מלך בלא עם ו"ישראל, קוב"ה ואורייתא חד הוא".

וכמה גדול היום הזה בו נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו פותח את נאומו בכנסת ישראל בהודיה ל"אלוקי אברהם יצחק ויעקב"! קשה להכיל את רגשות השמחה וההודיה למראה המאורעות הגדולים האלה. יש לתת על כך את ההודיה הגדולה מחר בהלל, ולומר אותו בשמחה גדולה. 

אנחנו מקווים ביום הזה גם לראות את המילואימניקים חוזרים הבית לאט לאט, את היישובים חוזרים לפרוח בע"ה, ואת השיקום מכל נזקי המלחמה.

שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. (ישעיהו ס, ד-ה)

יחד עם השמחה הגדולה של "רחב לבבך", יש ביום הזה גם מחירים קשים - "ופחד.. לבבך" - משחרור המרצחים הרבים, אלה שאנחנו משחררים היום ואלה שלא הספקנו להשמיד עקב הפסקת המלחמה. מהחששות ממה שצופן העתיד, כאשר אנחנו מפקידים ביד אחרים את בטחוננו והגנתנו מפני מי שעדיין רוצים להשמידנו לא פחות.

וכמובן, ביום הזה אנחנו גם לא שוכחים את המחירים הכבדים ששילמנו, ושעדיין רבים משלמים על המלחמה הזאת. זה לא נגמר היום. כל אלה שנרצחו בידי אויב אכזר, כל אלה שמסרו את נפשם ונפלו בקרבות. כל אלה שיצאו לקרב במסירות נפש, והכניסו את עצמם ואת משפחותיהם לקשיים לא מבוטלים בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו. נשותיהם והמשפחות שעמדו מאחוריהם ונטלו על עצמם את עול החזקת הבית בזמן שהבעל/האב במילואים. רבים רבים שנפצעו בגוף ובנפש, וממשיכים להתמודד יום יום עם ההשלכות של המלחמה אליה יצאו. לכל אלה אנחנו חבים את השמחה שיש לנו היום. יחד עם ההודיה הגדולה לה', אנחנו צריכים להודות להם ולתמוך בהם ובמשפחותיהם, בשיקום ובהחלמה שלהם עד כמה שניתן. 

גם מול האיומים שנותרו, האתגר שלנו הוא קודם כל פנימי - לחזק את החוסן הלאומי, את הגבורה, את האמונה, לשקם את כל מה שנפגע בזקיפות קומה, בנחישות מול כל אויב, מבלי לחזור לטעויות העבר. כל המידות האלה התגלו במלחמה במלוא גבורתן ועוצמתן. אם זה יהיה קיים, שום אויב לא יוכל לנו, ולא משנה על מה ידברו בשארם ועם ביבי כן או לא נסע לשם.

על הפסוק שהזכרנו כאן קודם "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" אומר רש"י על פי המדרש:

בהתאסף בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם.

ידענו פה מחלוקות קשות, וידענו מצד שני להתאחד יחד במלחמה. כל האיומים על אי התייצבות נעלמו כלא היו בזמן שכולם נענו ומסרו נפשם ל"עזרת ישראל מיד צר". החוסן שלנו לעמוד מול כל האתגרים תלוי במידה רבה בכך שנמשיך לבחור "להתאסף" "יחד שבטי ישראל", ולא לבחור במפריד. זה אתגר לא קל, אבל הוא זה שיעמוד לנו גם לנחישות הלאומית ולשיקום הלאומי. זה אתגר ובחירה שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לעשות יום יום.

מחר בסיום חתן תורה נגיד יחד "חזק חזק ונתחזק". הזכרנו כאן בסיום ספר בראשית תשפ"ד - חודשים ספורים אחרי הטבח, את מקור הביטוי בפסוק חיזוק בשמואל ב (י, יב):

חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ, וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו.

כך אמר יואב בן צרויה שר צבא דוד לאחיו אבישי. הזכרנו אז את המצב בפניו הם עמדו (שם ט-י):

וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי בישראל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם. וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן. 

צבא ישראל מותקף "מפנים ומאחור" בידי ארם ועמון. יואב מחלק את הכח - חלקו יילחם אתו כנגד ארם וחלקו עם אבישי אחיו כנגד בני עמון. ועל זה הוא אומר לאבישי (שם, יא-יב):

וַיֹּאמֶר: אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי - וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה, וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ - וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ. חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו! 

מלחמה רב חזיתית מול אויבים רבים, כאשר הכוחות מנסים להגן מפני מתקפות ממספר חזיתות. יואב מציב כאן התחייבות לאבישי שמי שיותקף - אחיו יבוא לעזרתו עם כוחותיו, כאשר הדבר דורש חיזוק מצד שניהם לצאת למלחמה במסירות נפש, לעזרת אחיהם. 

עמדנו בשנתיים האחרונות בפני מלחמה רב חזיתית, וזכינו לתשועות גדולות בכל החזיתות. "ארם" ו"עמון" שתקפו אותנו מכאן ומכאן, נפלו לפנינו באופן מופלא. זכינו שהקב"ה גילה את זרוע קדשו מול כל אותם אויבים מאיימים. זכינו שהקב"ה העמיד את הנשיא טראמפ בראש המעצמה הגדולה ארה"ב, עד כדי כך שצבא ארה"ב הצטרף אלינו באופן חסר תקדים לתקיפה באירן, ועכשיו הוא הביא גם את האומות הערביות להכיר בצורך בפירוק האיומים על ישראל. אנחנו לא נאיביים, ויודעים ומכירים את השכנים שלנו, אבל משיח שמעמיד אותנו בלחץ למלא את כל דרישותיהם של האויבים והמרצחים, הנשיא הזה בחר ללחוץ את הצד השני. כפי שאמרתי קודם, התוצאות של זה תלויות בנו ובנו בלבד, אבל ההזדמנות, גם אם לא חפה מסיכונים, ניתנת לנו כאן. זה חסד גדול של הקב"ה שהציב את הנשיא הזה בזמן הזה לטובתנו. זכינו שהקב"ה הפיל לפנינו את כל הקמים עלינו. ועל זה נשוב ונאמר את הפסוק שנקרא מחר (דברים לג, כט):

אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.

שמחת תורה הזה הוא יום שמחה לישראל, ויום של הודיה עצומה לה':

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ!

בזכות כל הקדושים שמסרו נפשם כדי שנגיע לכך, ובזכות כל מי שיצא ושילם כל מחיר - בגוף, בנפש, בממון, בבית - יזכנו ה' בברכה הכתובה בפסוק שנקרא מחר (דברים לג, כח):

וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל.