סוכר, שוקולד ומוצרי סויה

בס"ד

הרמב"ם כותב (הלכות ברכות ח, ה) על "הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפה וידמה למלח" - כלומר סוכר - ש"כל הגאונים אמרו שמברכין עליו בורא פרי האדמה, ומקצת אמרו בורא פרי העץ" (ככל הנראה הם סברו שדינו כעץ, אולם רובם סברו שהסוכר המופק ממנו יורד בדרגה, מאחר שאין זה הפרי עצמו, כפי שראינו לגבי קליפות מסוימות או חלקים של העץ שאינם פרי). 

אולם הרמב"ם עצמו חלק עליהם וכתב:

ואני אומר שאין זה פרי, ואין מברכין עליו אלא שהכל. לא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי האור, גדול מדבש תמרים שלא נשתנה, ומברכין עליו שהכל.

הרי כפי שראינו אם נשתנתה הצורה כך שאין מבחינים בפרי המקורי, מברכים שהכל, וממילא כך הוא בסוכר!

אלא שהטור חלק על הרמב"ם, וכתב שאין ללמוד מדבש תמרים, שהרי שם נוטעים את העץ על מנת לאכול את התמר, ולכן הדבש היוצא מהם אינו עיקר הפרי. אולם בסוכר הרי נוטעים אותו על דעת להפיק ממנו את הסוכר, ולכן זה עיקר הפרי, וכמו שבכל הפירות מברכים על המיץ שלהם שהכל, מלבד יין ושמן שהם עיקר השימוש בענבים ובזיתים. ככל הנראה זו היתה סברת הגאונים.

הבית יוסף כותב שדברי הטור הם דברי טעם, אולם כיוון שיש בדבר מחלוקת ראשונים, יש לברך שהכל ויוצא ידי חובת כולם. וכן פסק בשולחן ערוך (רב, טו) לברך שהכל על סוכר (למשל עם מוצץ קוביית סוכר וכד'. אמנם, יש אחרונים שחלקו על כך ופסקו כטור, ובמשנה ברורה כתב שאם ברך העץ או האדמה יצא, אך נהוג לברך שהכל.

לגבי שוקולד יש שכתבו שוודאי שיש לברך בורא פרי העץ, ששם גם ניכר יותר הקקאו שהוא מקורו, ואכן רוב גידולו הוא לצורך כך. אמנם, מנהג העולם הוא לברך שהכל גם על שוקולד, והאחרונים כתבו שברוב השוקולדים גם מערבים מרכיבים נוספים, והקקאו הוא רק עד 40% מהשוקולד עצמו. אמנם, אף בשוקולדים מרירים באחוז גבוה כותבים רוב הפוסקים לברך שהכל, וזה על פי דעת הרמב"ם שראינו שכיוון שנשתנתה לגמרי צורתו מברך שהכל, אף על פי שעיקר גידולו לכך, וכפי שפסק השולחן ערוך לגבי סוכר.

וכן הדין במוצרי סויה שונים - שניצלים, נקניקיות, טופו וכד', למרות שעיקר גידול הסויה הוא לייצור מוצרים כאלה, מאחר שהעיבוד משנה את צורתם לגמרי, מברכים עליהם שהכל ולא אדמה.