ביעור ווידוי מעשרות - שנת תשפו - רביעית לשמיטה

בס"ד

נאמר בתורה (דברים כו, יב-יג):

כִּי תְכַלּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְבוּאָתְךָ בַשָנָה הַשְלִישִת שְנַת הַמַעֲשֵׂר וְנָתַתָה לַלֵּוִי לַגֵר לַיָתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. וְאָמַרְתָ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בִעַרְתִי הַקֹּדֶש מִן הַבַיִת...

בתום שלוש שנות מעשר מסתיים מחזור שבו מופרשים כל המעשרות (שנתיים מעשר שני ושנה מעשר עני), וכך בפסח של השנה הרביעית והשביעית, כאשר כל פירות השנה הקודמת הגיעו לעונת המעשרות, ציוותה תורה לבער את המעשרות ולהתוודות על כך לפני ה'. 

הרמב"ם כותב שהמצווה היא הווידוי, ומשמע שאין בביעור מצווה בפני עצמה, ובאמת בלשון התורה גם אין ציווי לבער, ובוודאי המצווה היא בכל מעשר לקיים בו את מצוותו מיד בסמוך להפרשתו, ואין לו לעכבו עד הביעור. אלא שהתורה מצווה על הווידוי שכל המעשרות הופרשו כראוי, ומכך נגזרת חובת הביעור ערב הווידוי, שצריך לוודא שלא נשארו אצלו מעשרות שלא קיים בהם מצוותם עד כה.

בכל אחד מהמעשרות צריך לעשות את מצוותו. בתרומות והמעשרות שהם מתנות לכהנים, הלווים והעניים זה לא "ביעור" אלא קיום מצוות נתינה. הביעור נעשה במה שצריך לאכול בירושלים ולא אכל עד שעת הביעור: מעשר שני, נטע רבעי וביכורים.

זמן הווידוי הוא שביעי של פסח, לגבי זמן הביעור נחלקו ראשונים על פי גירסאות שונות במשנה אם הוא בערב יום טוב ראשון של פסח או ערב שביעי של פסח, וכן פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך. אמנם יש שמחמירים על פי הדעה של ערב יום טוב ראשון, ובעיקר בזמן הזה מטעמים שונים.

מה החיוב בזמן הזה? 

• ראשית, אני מניח שרוב הציבור קונה פירות וירקות במקומות שיש להם אישור על הפרשת תרומות ומעשרות, וממילא אין בהם שום חיוב.

• גם אם אדם מגדל פירות בחצרו או מכין בבית מוצרים שונים שצריך להפריש הם לאחר ההכנה, כגון שמן או יין או חלות וכד', בעיקרון הוא אמור לתקנם מיד בהכנה - להפריש ולתת את המתנות או לבער אותם מיד. 

• אמנם, אם יש בידו בערב פסח פירות שלא עישרם או עיסה או יין או דברים בהקפאה שלא עישר וכד', יש להפריש מהם את מעשרותיהם ולקיים את מצוותיהם: 

  
  

  • תרומה, תרומת מעשר וחלה - יש לשרוף או להשליך מפני הטומאה. 

  • מעשר ראשון יש לתת ללוויים, מעשר עני יש לתת לעניים, והם לא צריכים לבער, כי כבר נעשתה מצוותם. ודי להקנות להם גם אם לא נתן להם בפועל.

  • מעשר שני או נטע רבעי - יש לחלל על המטבע, אבל גם את המטבע יש לבער, על ידי השלכתו לים, השחתתו או חילולו על 2 כפות סוכר וישפוך אותן לכיור. מי שיש לו מנוי בקרן מעשרות - הם דואגים לבער את המטבעות שמחללים עליהם מעשר שני.

מי שאין בידו שום דבר כזה, אינו צריך לעשות דבר.

לגבי הווידוי - התורה אומרת שהוא נאמר "לפני ה'", ולכתחילה זה במקדש. אבל הרמב"ם כותב שגם בזמן הזה מתוודים. אלא שיש הסוברים שאין ראוי לאמרו, שהרי איננו מקיימים את מצוות המעשרות בזמן הזה כפי שציוותה תורה, ואם כן כיצד נתוודה ונאמר "עשיתי ככל אשר ציוויתני"? אמנם, יש אחרונים שכתבו שיש להגיד אותו זכר למצוות הווידוי, או "בתורת תפילה" ולקרוא את הפסוקים מתוך החומש במנחה של שביעי של פסח. וכך ננהג אי"ה.

ושנזכה בע"ה לחזור ולהפריש תרומות ומעשרות כתיקונם, ולקיים מצווה זו של ווידוי כראוי בבית המקדש במהרה בימינו, ויתקיים בנו האמור בסוף הווידוי (דברים כו, טו):

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.