סליחות - יסדר שבחו ואחר כך יתפלל

בס"ד

אחרי אמירת אשרי וכמה פסוקי הקדמה "לך ה' הצדקה" וכו', עליהם דברנו בשנה שעברה, אנחנו מקדימים לפיוטי הסליחות רצף של פסוקים:

שֹׁמֵֽעַ תְּפִלָּה, עָדֶֽיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹֽאוּ. יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ ה', יָבֽוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ ה', וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ. בֹּֽאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵֽׂנוּ. בֹּֽאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה. הֽוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ...

אַתָּה הִצַּֽבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָֽרֶץ, קַֽיִץ וָחֹֽרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם. אַתָּה רִצַּֽצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶֽנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים. אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָֽחַל, אַתָּה הוֹבַֽשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן. אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּֽרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּֽיִם...

יש כאן פיסקה ארוכה של פסוקי שבח לקב"ה, שמתחילים בחובה שלנו לבוא ולהשתחוות לפניו ולהודות לו, וממשיכים בשבחים על גדולתו ועוצמתו של הקב"ה ששולט בכל. מה עניינה של ההקדמה הזאת לסליחות? לכאורה אנחנו באים לבקש סליחה על החטאים שלנו לקראת יום הדין, אנחנו באים בתפילה לפני ה' שבשלוש עשרה מידותיו של רחמים יחוס וירחם עלינו. מה המקום לפסוקי השבח האלו?

אנחנו מזכירים כאן בכל שנה שעיקר מנהג הסליחות מבוסס על הגמרא בראש השנה (יז, ב):

"ויעבר ה' על פניו ויקרא" - אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. 

הסליחות, שעיקרן באמירת שלוש עשרה מידות, הן בראש ובראשונה "סדר תפילה" שהקב"ה לימד אותנו לעשות, שמביא למחילה מאת ה'. מאחר שמדובר בסדר תפילה, תיקנו אותו על פי מבנה התפילה, כדברי הגמרא בברכות לב, א:

דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. מנלן - ממשה דכתיב (דברים ג, כג): 'וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא'; וכתיב (שם כד): "אֲ-דֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ", וכתיב בתריה (שם כה): "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" וגו'.

משה רבינו מלמד בסדר תפילתו, שלפני שאנחנו מתחילים להתפלל ולבקש, יש לסדר את שבחו של הקב"ה. 

הרמב"ם, שפוסק שתפילה בכל יום היא מצוות עשה מן התורה, כותב את העיקרון הזה בהגדרת המצווה העיקרית (הלכות תפילה וברכת כהנים א, ב), לפני כל התקנות של אנשי כנסת הגדולה לנוסח קבוע, מניין התפילות וכד'. ומפרש הכסף משנה שם שלדעתו זה דין דאורייתא, מה שמראה על עיקרון מאד יסודי באופן התפילה לפני ה'. 

הלכה למעשה אנחנו מיישמים את זה בתפילה בשני אופנים - הקדמת פסוקי דזמרה לתפילה, ופתיחת תפילת עמידה בשלוש ראשונות של שבח לפני שמתחילים את הברכות של הבקשות. ממילא, מאחר שהסליחות הן "סדר תפילה" יש להקדים גם להן שבח, ולכן אנחנו פותחים באשרי ובפסוקי השבח האלה, לפני שאנחנו מתחילים בבקשת הסליחה והרחמים.

מה עניינו של סידור שבחו של מקום לפני התפילה? הרב קוק בעין אי"ה מסביר את הדברים:

צריך שהתפילה תצא נקיה מכל רעיון המורה שינוי רצון והתפעלות בחק השם יתברך לפי פשוטה... גם לעומת זה ערך התפילה ובטחון פעולתה בקיבוץ תנאיה, גם לבד פעולת השגת המבוקש, רוממות הנפש וזכותה הבאה ע"י התפילה ההגונה היא פינה גדולה בהשלמה האנושית. על כן צריך שיבין כל מתפלל שהתפילה היא חק נפלא שחקק הקב"ה בעולמו להשלמת יצוריו בכל דרכי השלימות, לתכלית השלמתם המוסרית ביחוד הנצמח ממנה, ואינה בגדר ענין מוטבע בחוקו יתברך חלילה לו. על כן ראוי שקודם כל תפילה תוקדם סיפור שבח, להורות שראוי לשבח הרבה על המצאתו חק התפילה.

לפני התפילה אנחנו צריכים להוציא מעצמנו דמיונות שהתפילה חלילה פועלת "על" הקב"ה, נותנת לנו כח "להפעיל" אותו לפי רצוננו ובקשותינו. ולכן ראשית כל יש לרומם ולשבח את הקב"ה ולהבין שהוא יתברך נעלה מכל זה. רק מתוך הבנה זו ניתן לעמוד ולהתפלל. 

אין זה אומר חלילה שאין התפילה פועלת - הרי אנחנו פותחים את הפיסקה הזאת במילים "שומע תפילה"! אבל הרב מסביר פה שעצם התפילה היא כח שהקב"ה טבע בעולם שירומם אותנו. העמידה בתפילה לפני ה' משלימה את נפשו של האדם, מביאה אותו לדרגות גבוהות וזכות יותר של רצון, של מוסר, של דבקות בה'. השבח שקודם לתפילה, שמרומם את הקב"ה מעל כל מושג והשפעה, מביא להתבוננות שמסיטה את התפילה מהתמקדות במילוי רצוננו על ידי הפעלה של הקב"ה, להבנה שהיא פועלת ומשלימה אותנו. כשאדם מבטא בתפילה את רצונו להיטהר, את חרטתו על חטאיו, את בקשת פני ה', את רחמיו, הוא עצמו מפתח, מרומם ומזכך את נפשו, ובזה הוא זוכה לכפרה ולטהרה האמיתית. 

כפי שראינו הקב"ה כורת ברית שכשנעשה לפניו סדר תפילה זה של שלוש עשרה מידות של רחמים, הוא מוחל לנו. זה לא "כפתור" שאנחנו "מפעילים" בו את מידת רחמיו של הקב"ה, או בלשונו של הרב קוק "התפעלות בחק השם יתברך", אלא כדבריו שם זהו "חק נפלא שחקק הקב"ה בעולמו להשלמת יצוריו בכל דרכי השלימות", שהרי על שלוש עשרה מידות אלה אנחנו מצווים "והלכת בדרכיו" - "מה הוא נקרא רחום - אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא חנון - אף אתה היה חנון". הגמרא אומרת בראש השנה (יז, א):

אמר רבא: כל המעביר על מדותיו - מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז, יח): 'נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע' - למי נושא עון? למי שעובר על פשע.

החזרה על שלוש עשרה מידות של רחמים, מזככת אותנו להידבק במידותיו הטובות של הקב"ה, וזה עצמו מה שמזכה אותנו בכפרה ובסליחה. זוהי פעולתה הברוכה של התפילה.

אנחנו אומרים בנתנה תוקף:

ותשובה ותפילה וצדקה - מעבירין את רוע הגזירה.

כשם שתשובה וצדקה הם תיקון שלנו, כך גם התפילה.

סידור שבחו של הקב"ה לפני הסליחות בא להבהיר לנו שכשאנו עומדים לסליחות לקראת ימי הדין אנחנו לא באים לקב"ה ומבקשים פשוט שיסלח לנו על מה שעשינו כדי שנצא זכאים בדין. אלה ימי טהרה והתעלות, וגם סדר התפילה של הסליחות בא לסייע לנו בתהליך הזיכוך הזה, כדי שמתוכו נזכה בע"ה להיכתב ולהיחתם לחיים טובים.