סוכות - תכלית המועדים

בס"ד

סוכות במערכות המועדים

בילקוט שמעוני מובא (אמור, רמז תרכו): 

אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג: 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד), 'והיית אך שמח' (שם טו), 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים' (ויקרא כג, מ), 

אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת - למה? אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה אם אינו עושה... 

וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת, דכתיב 'ועשית חג שבועות לה' א-להיך... ושמחת... אתה וביתך' (דברים טז, ט-י), ולמה כתב בה שמחה אחת? מפני שהתבואה נכנסת בפנים, ומה טעם אין כתוב שם שתי שמחות? לפי שפירות האילן נידונין. 

אבל בראש השנה אין כתיב שם אפילו שמחה אחת, שהנפשות נידונות ומבקש אדם את נפשו יותר מממונו. 

אבל בחג לפי שנטלו הנפשות דימוס ביום הכפורים, כמו שנאמר: 'כי ביום הזה יכפר עליכם' (ויקרא טז, ל), ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתב שלש שמחות: 'ושמחת בחגך', 'ושמחתם לפני ה' א-להיכם', 'והיית אך שמח'.

חג הסוכות שייך לשתי מערכות חגים שונות - שלושת הרגלים מחד, וחגי תשרי מאידך. המדרש מצביע על כך שסוכות מהווה את סיומן של שתי המערכות הללו, וכל המתח וחוסר הוודאות של המועדים האחרים בשתי המערכות מגיע כאן לסיומו הטוב. שלושת הרגלים הם המהלך שתואם את לוח השנה החקלאי. בפסח יש חששות לגבי התבואה; בשבועות יש חששות לגבי הפירות; בסוכות - חג האסיף - "התבואה ופירות האילן בפנים". בראש השנה ויום כיפור יש את אימת הדין האישי, שהוא חמור אף יותר מזה החקלאי; אך בסוכות - "נטלו הנפשות דימוס ביום הכיפורים", ויש מקום לשמחה גם מצד זה.

הרבי מלובאוויטש זצ"ל (ספר שערי המועדים, עמ' לו-לח) מסביר שלמעגל השנה החקלאי המתואר כאן כרקע לשמחה של סוכות ישנה משמעות רוחנית, וצמיחתה של התבואה מסמלת את צמיחתו הרוחנית של האדם. פסח - חג האביב, שבו התבואה רק מתחילה לצמוח, מציין את ההתחלה והיסוד של עבודת ה'. יציאת מצריים נטעה בעם ישראל את האמונה, והיא הבסיס והתשתית לכל. אמנם, אין כאן עדיין תבואה בשלה - אמונה היא רגש בסיסי וחשוב, אבל צריך לתרגם אותו למעשים, לאורח חיים שתואם אותו. בעין יעקב ישנה גירסא בגמרא בברכות (סג, א) שאפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי" (=אפילו גנב על פתח המחתרת קורא לה') - הוא עסוק בגנבה, אבל זה לא מפריע לו לפנות אל הקב"ה לבקש שיצליח את דרכו. זו לא אמונה מזויפת, אלא שהיא רק נשארה במצב הלא בשל של פסח. 

השלב השני הוא שבועות - חג הקציר, המקביל לזמן מתן תורתנו. עם ישראל מקבלים על עצמם תורה ומצוות באמירת "נעשה ונשמע". זו כבר התקדמות לעומת אמונה מופשטת. יש כאן בשלות, שמקבילה לקצירת התבואה. אבל אין כאן עדיין את העשייה בפועל, את הביטוי היומיומי באורח החיים של האדם.

מתי זה מגיע? בסוכות - 'וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה' (שמות כג,טז) - כאן מגיעה עבודת השנה כולה לשלמותה - 'בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה' (שם) - יש כאן כבר ביטוי מעשי לתורה ולמצוות, שהתמזגו והפכו להיות חלק פעיל מחייו של האדם. אין זו רק אמונה בלב, אין זו רק התחייבות בפה, אלא מעשים ממש. כמו שאוספים בתקופה זו את כל התבואה והפירות של השנה, כך זה הזמן לאסוף את כל הפירות של העבודה הרוחנית עליה עמלנו במשך השנה, ואותה פיתחנו מאמונה פשוטה עד לאורח חיים מלא. ובזה ישנה שמחה גדולה.

כהמשך לדברי הרבי, אולי ניתן להסביר את השייכות גם למעגל חגי תשרי. גם הם חגים של סיכום שנה, אבל יותר מצד הביקורת על מעשי השנה, ולא בשמחה על הפירות. כשם שכשאוספים את התבואה יש לעשות כמה מלאכות של "זורה, בורר ומרקד", של ברירת הפסולת מתוך התבואה, כך לפני האיסוף של סוכות של פירות העמל הרוחני של השנה, יש לברור מתוכו את הפסולת הרוחנית שהצטברה במשך השנה. אחרי שהזדככנו וטיהרנו את עצמנו מאותה פסולת, יש מקום לשמחה של סוכות.

מקומה של השמחה

אם כן, אנחנו רואים שסוכות, "זמן שמחתנו", הוא התכלית של שתי מערכות המועדים. מעניין לציין שבעוד ששלושת הרגלים פרוסים על תקופה של חצי שנה, בהתאם ללוח השנה החקלאי, ראש השנה ויום הכיפורים צמודים לסוכות, ודווקא כאן השינוי הוא חד ביותר, אבל הוא מחויב. בפרשת המועדים בפרשת אמור שקוראים בתורה בחג, מציגה התורה את חג הסוכות כך (ויקרא כג, לד):

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'.

רש"ר הירש במקום מעיר על משך החג:

שבעת ימים לה' - יום אחד של תרועה, יום אחד של צום כפרה, אך שבעה ימים של סוכות: מחזור מלא של ימים יוקדש לשמחת הסוכה וגידולי הארץ; הנה זה אופייני לאמיתה של תורה; לדידה, לא שברון רוח בקומה כפופה, אלא שמחת חיים בקומה זקופה היא היא הלך נפש רגיל של יהודי; בה יעבור את מסלול החיים של השנה ויקיים את חובתו בנאמנות.

ראש השנה נמשך יום אחד (על פי דין תורה, אנחנו נוהגים לעשות יומיים מטעמי שקשורים בקביעת ראש החודש). יום הכיפורים נמשך אף הוא יום אחד בלבד. אך חג הסוכות נמשך שבוע שלם. שבוע הוא "מחזור מלא של ימים" - מבריאת העולם נקבע שמסלול החיים עובד במחזורים של שבעה ימים, ולכן חג הנמשך שבוע מסמל את ההיקף המלא של מחזור החיים, בניגוד ליום אחד שהוא נקודתי ולא כולל ומלא. מה זה אומר? רש"ר הירש מסביר, שהתורה מלמדת אותנו בזה שחייו השוטפים של האדם מישראל צריכים להיות מבוססים על השמחה ולא על אימת הדין וכפיפות הקומה שמאפיינת את הימים הנוראים. 

אין זה מפחית מהחשיבות של הימים הנוראים. זה רק אומר שהם אינם המצב הרגיל והנורמלי בו צריכים להיות מצויים. יש בהם צורך, אך הם נעשים באופן נקודתי. השגרה מבוססת על השמחה של חג הסוכות. 

יותר מכך - הרב קוק אומר באורות התשובה שלפיכך באים ימי השמחה מיד לאחר הימים הנוראים - תהלך התיקון, חשבון הנפש והתשובה, עם כל נחיצותם, עלולים להטביע רושם באדם, ולפגוע בכוחות חייו הבריאים, במרץ שלו, הם מכניסים בו דיכאון וחולשה. לכן, על מנת לרפא תחושה זו, באים מיד ימי השמחה של חג הסוכות, להחזיר את האדם למצב זה של שמחה - שהוא המצב המבוקש.

שמעתי פעם שיחה מהרב מתתיהו סלומון זצ"ל, משגיח בישיבת לייקווד בארה"ב על עניין השמחה בעבודת ה'. הוא הביא מדברי הנביא מלאכי שמוכיח את עם ישראל (ג,יד): 

אֲמַרְתֶּם: שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹקִים, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת?

עם ישראל אומרים: 'שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹקִים' - אין שום תועלת בעבודת ה', אין בזה שום ערך. מדוע הם אומרים את זה? 'וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת' - מה טוב יוצא מזה ש'הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית' מפניו - התפיסה שלהם היא שעובד ה' צריך להסתובב כל הזמן בפנים זעופות וחמורות סבר. ואם כן, שזה מה שמביאה עבודת ה' לאדם - מה חפץ להם בה?

ממילא, המסקנה היא בפסוק הבא (שם טו): 

וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים, גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹקִים וַיִּמָּלֵטוּ.

הסביר הרב סלומון - אם עובדי ה' הולכים בפנים כאלה, הרי שהם בזה 'מְאַשְּׁרִים זֵדִים' - מחזקים את הרשעים, את המואסים בעבודת ה', שמקבלים הוכחה לצדקת דרכם - ראו את עובדי ה' כמה אומללים וזעופים הם נראים! אדם שעובד את ה' צריך להיות באופן קבוע במצב של שמחה. אם הוא במצב קבוע של קדרות - את זה כינה הרב סלומון כ"בור ברשות הרבים" - כלומר מכשול שגורם נזק לסביבה, בכך שהוא מחזק את הרשעים, ומכשיל את כל מי שרואה אותו.

השמחה בעבודת ה' מעידה על שלמות החיים, על הטוב והשלמות שזה מביא לאדם ולחייו, על החיבור השלם שלו עם ה' והתורה בתוך חייו. עובד ה' שחש כך, מקיים את המצוות ביתר חשק ורצון, ואדם מבחוץ שרואה שכך נראה עובד ה' משתוקק להביא את אותו דבר לחייו שלו. 

כמו שאמרנו, בוודאי שצריך להסיר את המכשולים ולקיים חשבון נפש על מעשיו של האדם. חשבון זה - יש בו רצינות, כובד ראש וכפיפות קומה ללא ספק. בלעדיו, תהיה השמחה חיצונית, שטחית ורדודה. אבל יש להבין שתהליך הסרת המכשולים הוא נקודתי - יום אחד, ואינו המצב הרגיל שבו צריך לחיות את חיי עבודת ה'.

לא ניתן להגזים בחשיבות השמחה בעבודת ה' ובראי שהיא משמשת ליחסו של האדם לעבודה, ובכח שהיא מוסיפה לעבודה. זו תכלית כל המועדים כולם, וכאמור היא חייבת לבוא מיידית אחרי ימי הדין על מנת שהם לא ישאירו רושם של חולשה.

מעגל השנה החוזר

אם נחזור לדברי הרבי מלובאוויטש על התהליך שאנחנו עוברים בשלושת הרגלים ובמועדי תשרי, לכאורה יש לשאול - אם כבר הבאנו בסוכות את התורה והמצוות באופן מעשי לתוך חיינו, וכבר הצלחנו להתעלות מתוך האמונה הפשוטה של פסח, והקבלה של שבועות, אם כבר השלמנו את ימי הדין והנקיון הפנימי והגענו אל השמחה בסוכות - מה המקום לחזור אליהם שוב בשנה הבאה?

ניתן לענות על השאלה הזאת בשני אופנים: ראשית, עבודת ה' של האדם מורכבת מכל הגורמים הללו - אמונה, מחויבות, תשובה ומעשים - זה נכון כל הזמן, בכל השנה כולה. החגים באים להדגיש ולחזק צדדים שונים בעבודת ה', כל אחד בזמנו - "חג האביב", "חג הקציר" ו"חג האסיף". כל אחד פועל את פעולתו, ומחזק חלק אחרי חלק. תמיד, בכל שנה, קיים שוב הצורך להזכיר, לשמור ולהוסיף חיזוק לכל אחד מהדברים.

אבל יש כאן נקודה נוספת: לעבודת ה' של האדם אין מטרה סופית, אותה ניתן לומר שהשגנו, ובכך הגענו למדרגה הראויה. זהו תהליך של עליה מתמשכת, צעד אחר צעד, מדרגה אחר מדרגה. כל מדרגה מהווה בסיס למדרגה שמעליה. לכל מדרגה ישנם שלושה שלבים - "אביב", "קציר" ו"אסיף". כאשר האדם משיג מדרגה מסוימת בבחינת "אסיף", זה פותח בפניו אופקים חדשים, מדרגות חדשות, שלפני כן היו מעבר לגבול יכולתו והשגתו, ועכשיו נראים לו אפשריים. אם כן, ה"אסיף" של מדרגה אחת, הוא רק התשתית ל"אביב" של המדרגה הבאה שמעליה. 

נזכה לשמוח בסוכות הזה בכל מה שזכינו לאסוף, וגם בהתחלות החדשות שזה מאפשר לנו.