תוספות בתפילה

בס"ד

ברכות יב, ב:

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. 

בטעם הדבר כותב רש"י שם: "לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם".

הראשונים נחלקו מה הדין בדיעבד, ופסקו הטור והבית יוסף כרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש ועוד שחוזר. והיינו שאם שכח המלך הקדוש חוזר לראש התפילה, כי שלושת הברכות הראשונות נחשבות כיחידה אחת, ואם שכח המלך המשפט חוזר לתחילת השיבה שופטינו, ואם עקר רגליו חוזר לראש התפילה. וכתב הרמב"ם שזה בין ביחיד בין בציבור.

הבית יוסף הביא את דברי התוספות והרא"ש שאף בספק חוזר, שהרי עד שלושים יום חזקה שאמר כהרגלו. והמגן אברהם כאן שגם אי אפשר להרגיל, כי אינו יכול לומר שם השם. 

ר' יונה כתב שאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" (כנוסח המקובל) אינו חוזר שכבר הזכיר מלכות, אבל הראב"ד כתב שחוזר וכתב הבית יוסף שכן משמע מהפוסקים האחרים שלא פירשו, וכן פסק בשולחן ערוך. והרמ"א כתב שכן גם דעת הרמב"ם שחוזר, אולם מו"ר הרב רבינוביץ דייק מדבריו שכן גם דעתו שאינו חוזר. מכל מקום כתב הרמ"א שיש לפסוק שאינו חוזר אם אמר "מלך", וכאן לא הגיה על פסיקת השולחן ערוך אלא הפנה לסימן קיח שם פסק שאינו חוזר.

כמו כן, הביא הבית יוסף שנחלקו ראשונים לגבי חזרה בתוך כדי דיבור. ופסק שאינו חוזר.

וכן הביא שנוהגים שגם בברכת מגן אבות בשבת שובה אומרים "המלך הקדוש". 

יש גם את ארבע התוספות שמוסיפים בתפילה - "זכרנו", "מי כמוך", וכתוב" ו"בספר". הן לא מופיעות בגמרא, והונהגו בימי הגאונים, וכל הראשונים מביאים אותן, וכתבו רמזים שונים על כל אחת מהתוספות.

בתקופת הגאונים היו שהתנגדו להוספות האלה (בה"ג ועוד), מכיוון שאין להוסיף בקשות בשלוש ראשונות ושלוש אחרונות. אולם רב האי גאון חילק בין צרכי יחיד שאין לבקש לצרכי רבים שמבקשים. ולמרות שכל אחד מבקש לעצמו, כאן מדובר בנוסח קבוע ולא בבקשה פרטית. 

הטור הביא שנחלקו הראשונים אן צריך לחזור מי ששכח לאומרן, ולהלכה נפסק כרוב הראשונים שאין לחזור, שהרי לא הוזכרו בגמרא, וודאי אין מעכבים. אבל אם עוד לא אמר שם ה' בסוף הברכה יחזור ויסיים את המשפט החותם של הברכה ואת הברכה.