בורא נפשות
בס"ד
לפני החגים דברנו על ברכה מעין שלוש שמברכים על שבעת המינים - מאפים ממיני דגן, יין ופירות. לגבי מאכלים אחרים הגמרא אומרת בברכות מד, ב:
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: על הביעא ועל מיני קופרא בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וכו'. אבל ירקא - לא; ורבי יצחק אמר: אפילו ירקא, אבל מיא - לא; ורב פפא אמר: אפילו מיא.
כלומר שהיו אמוראים שסברו שרק אחרי מאכל משמעותי יש לברך ברכה אחרונה, אבל יש מאכלים פחות חשובים שלא תיקנו כל ברכה אחריהם. והגמרא מספרת שיש אמוראים אחרים שנהגו כדעות אלה, אך בסוף מביאה את דברי רב אשי: "אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו". ואמנם, גם מדבריו ניתן להבין שנהג זאת לא בתורת חיוב, אבל התוספות שם, וכן הרמב"ם וכל הראשונים ובעקבותיהם הטור והשולחן ערוך (רז) פסקו שמברכים בורא נפשות לאחר כל מאכל ומשקה אפילו מים.
הטור מציין שבמילה "וחסרונן" אנחנו מודים על כך שהקב"ה מספק את צרכינו החיוניים, ובמילים "על כל מה שברא" (או "שבראת") אנחנו מודים על דברים שאינם חיוניים שהקב"ה ברא לנו לתענוג.
יש נוסחים שונים לברכה "שברא"-"שבראת", "חי העולמים" בצירי או פתח, וכל אחד יגיד כמנהג אבותיו.
הטור והשולחן ערוך מציינים שזו ברכה כללית על מאכלים שונים שנבדלים זה מזה בברכה ראשונה, כך למשל אם אוכל אדם אורז, בשר, ירקות ופירות, מברך ארבע ברכות ראשונות, וברכה אחרונה אחת בורא נפשות על כולן.
מי שאכל גם דברים שחייבים עליהם ברכה מעין שלוש וגם דברים שחייבים עליהם בורא נפשות יברך גם וגם. אמנם יש בזה כמה פרטים:
אם אכל פרי העץ משבעת המינים וגם פירות אחרים, יוצא ידי חובה במעין שלוש "על העץ ועל פי העץ" ואינו מברך בורא נפשות בנוסף. המשנה ברורה כותב שבדיעבד גם אם לא אכל פירות משבעת המינים יוצא ידי חובה בעל בעץ על פירות אחרים.
דעת רוב הפוסקים שברכת בורא נפשות אינה כמו שהכל, שפוטרת גם מאכלים אחרים, ואף בדיעבד אינה פוטרת, כגון שברך בורא נפשות אחרי שאכל מיני שבעת המינים, וצריך לחזור ולברך מעין שלוש. ויש פוסקים שכתבו שפוטר, ולכן יש אומרים שאם ברך בורא נפשות, לא יחזור ויברך שספק ברכות להקל.