כללי מלאכת חול המועד
בס"ד
הגמרא בחגיגה יח, א אומרת שחול המועד אסור במלאכה. אמנם, הדבר לא מפורש בתורה כמו בשבת ויו"ט, והגמרא מביאה שלוש ברייתות בשתיים מהן יש לימודים מפסוקים, השלישית אומרת:
תניא אידך: ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' מה שביעי עצור - אף ששת ימים עצורין, אי מה שביעי עצור בכל מלאכה - אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה? תלמוד לומר: וביום השביעי עצרת - השביעי עצור בכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה. הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.
ואכן אנחנו יודעים שישנם היתרים שונים שקבעו חכמים במלאכת חול המועד, למשל בדבר האבד, לצורך המועד וכד'. מכאן הסיקו בעלי התוספות ועוד ראשונים, שאיסור המלאכה בחול המועד הוא מדרבנן, ומהתורה אין בו איסור, והדרשות שנאמרו בברייתות הן אסמכתא בעלמא, שהרי אם היה איסור מלאכה מדאורייתא, כיצד יכולים חכמים להתיר בדבר האבד? אמנם, הרמב"ן ועוד ראשונים, כתבו שעיקר האיסור הוא מדאורייתא, והאיסור מלכתחילה מהתורה על מלאכות שאינן לצורך דבר האבד ולא לצורך המועד. והבית יוסף הסביר על פי דברי הגמרא "מסרן הכתוב לחכמים" שהתורה לא הגדירה את האסור והמותר, ורק קבעה שיש לאסור מלאכה, אך מסרה לחכמים לקבוע את הגדרים.
והרמב"ם הגדיר את הדברים כך (הלכות שביתת יום טוב ז, א):
חולו של מועד, אף על פי שלא נאמר בו שבתון, הואיל ונקרא מקרא קודש והרי הוא זמן חגיגה במקדש, אסור בעשיית מלאכה, כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהן קדושה כלל. והעושה בו מלאכה האסורה מכין אותו מכת מרדות, מפני שאיסורו מדברי סופרים. ולא כל מלאכת עבודה אסורה בו כיום טוב, שסוף הענין בדברים שנאסרו בו כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר, לפיכך יש מלאכות אסורות בו, ויש מלאכות מותרות.
המפרשים הסיקו מדבריו שמדובר באיסור דרבנן, אולם בפיהמ"ש הוא כותב שזה "מפי הקבלה" והיינו מדאורייתא, ולכן הסביר מו"ר הרב רבינוביץ ביד פשוטה, ששיטתו כדברי הבית יוסף, שיש איסור מן התורה כדי שלא יהיה כחול, ומסרה התורה הדבר לחכמים לקבוע את גדריו. ולכן "יש מלאכות אסורות בו, ויש מלאכות מותרות", וכן פסק השולחן ערוך (סימן תקל). ונפרט כמה עקרונות:
המלאכות האסורות: ניתן לדייק מן הגמרא בתחילת מועד קטן (ב, ב), וכן משמע בחלק מהראשונים (בעיקר ראשוני אשכנז) שלא נאסרה בחול המועד אלא מלאכה שיש בה טירחא, אבל מלאכות פשוטות וקלות שאדם עושה בביתו לא נאסרו כלל. אמנם, יש אחרונים שחלקו על כך, וסברו שנאסרו כל המלאכות כמו בשבת, ולא הותרו אלא לדבר האבד, צורך המועד וכד'. ויש שתלו זאת במחלוקת אם איסור חול המועד מן התורה או מדרבנן, אך זה לא מוכרח. ובערוך השולחן וכן הגרש"ז אוירבך זצ"ל כתבו שיש להקל בזה.
ההיתרים שמצאנו למלאכה בחול המועד הם חמישה:
דבר האבד, שאם לא יעשה עכשיו לא יוכל לעשות לאחר המועד, ויבוא מכך הפסד.
צורך אוכל נפש במועד - מותר אף לעשות מלאכות של טירחא ומעשה אומן.
צורך המועד שלא לאוכל - מותר לעשות מלאכות שאין בהן טירחא יתירה ומעשה אומן.
צרכי רבים.
אדם שאין לו מה לאכול וצריך לעבוד לשם כך.
כמובן שיש בזה הרבה פרטים, שבע"ה נעסוק בהם בשנים הבאות ככל שיזדמן.