פרשת נח - אחרי ה' אלקיכם תלכו

בס"ד

אנחנו זוכים ב"ה לציין פה היום שמחה גדולה, שמחת חתנים - חתן תורה, שהיתה לי הזכות שכבדתם אותי בו, וחתן בראשית של חבירנו היקר שלום שוורץ, ממייסדי בית הכנסת, שחוגג גם יום הולדת 80. ויחד עם החתנים ב"ה יש גם כלה ואנחנו מקדמים היום בברכה לבית הכנסת את ליאורה ארוסתי.

פרשת השבוע פותחת בתיאור דמותו של נח (ו, ט): 

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.

פירושים רבים נאמרו על פסוק זה, אני רוצה לעמוד על משמעות הביטוי "את האלקים התהלך נח". גם לגבי אברהם אבינו מצאנו ביטוי דומה, לקראת הציווי של הקב"ה אליו על המילה (יז, א): 

וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵ-ל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.

נח מתהלך "את" האלקים, אברהם, לעומתו, מתהלך "לפני" האלקים, אבל כך או כך יש כאן בסיס משותף בין נח לאברהם - שניהם "מתהלכים" בעבודת ה' שלהם - מה פירושה של המידה הזאת?

בפסוק שהבאנו אצל אברהם במילה, יחד עם הציווי להתהלך לפני ה', הקב"ה גם אומר לו להיות תמים. מעניין לציין שההצמדה הזאת בין הביטוי "התהלך" לביטוי "תמים" נמצאת גם בפסוק שהבאנו בהתחלה לגבי נח - "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלקים התהלך נח". רש"י אצל אברהם במקום אומר שזה לא מקרי:

התהלך לפני - כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי.

והיה תמים - אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי.

"התהלך לפני" ו"היה תמים" הם "ציווי אחר ציווי", כלומר, חזרה על ציוויים דומים - "הדבק בעבודתי" ו"היה שלם בכל נסיונותי". במילים אחרות - לך תמיד אחר דרכו של הקב"ה, אחר רצונו, ללא סטייה. הרמב"ן שם מפרט את הדברים יותר:

התהלך לפני - ללכת בדרך אשר אורה אותך, כטעם (דברים יג, ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו", כי המצוה לאחוז דרכו קודם שיורנו יאמר "התהלך לפני", והבא אחרי הצואה יאמר "אחרי ה' תלכו". והענין בשניהם ללכת אחרי השם, לירא ממנו לבדו, ולעשות מה שיצוה.

במילים פשוטות - מדובר על קבלה גמורה של הקב"ה ומרותו על האדם, על כך שהאדם רואה ברצון ה' את מה שמוביל ומנחה אותו בכל אשר יפנה. אברהם התהלך "לפני", כלומר, אחז בדרך זו מעצמו עוד לפני ששמע את הציווי מהקב"ה. רובנו איננו מסוגלים ללכת בדרך זו ולכן אנחנו מצווים: "אחרי ה' אלקיכם תלכו" - כלומר, אחרי שתשמעו מה הוא מצווה אתכם, אחזו בדרך זו ואל תסטו ממנה. כמו שאמרנו, כך או כך, המידה היא בפשטות ללכת אחרי רצון ה' בכל דבר, בלי התחכמויות, בלי גמגומים, בעקביות ובתמימות. זוהי ה"התהלכות" - הליכה בדרך עקבית וברורה, ללא סטיות. ואכן, הביטוי המרכזי להדרכת החיים שלנו על פי רצון ה' היא ההלכה, שמגדירה לנו את אותה הליכה.

כאשר אליהו הנביא עומד בהר הכרמל מול העם שהולך אחרי נביאי הבעל, הוא אומר לעם (מלכים א יח, כא): 

וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה' הָאֱלֹקִים - לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל - לְכוּ אַחֲרָיו! וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.

אליהו אינו מוחה אפילו על עצם ההליכה אחרי הבעל, אלא על חוסר העקביות - אחרי מי אתם הולכים? אחרי ה' או אחרי הבעל? אתם בעצם לא החלטתם, ולכן אתם לא הולכים אלא "פוסחים" (= מדלגים, מצודת ציון שם)! אדם שאינו עקבי, שאין לו דרך ברורה לפניו, אינו הולך אלא קופץ ומדלג ממקום למקום. כך הוא לא יגיע לשום מקום. הוא צריך להיות מהלך, וכמובן בהילוך הזה לבחור את הדרך הנכונה - "אחרי ה' אלקיכם תלכו".

מדרגת המתהלך היא מדרגה גבוהה. מי מאיתנו יכול לומר שהוא עקבי ותמים בהליכתו אחרי ה'? מי מאיתנו אינו "פוסח" לפעמים על שנים או שלושה או יותר סעיפים? למי מאיתנו אין דברים שבהם הוא לא מוכן לקבל עליו את רצון ה' ואינו מוכן לוויתורים שעבודת ה' תמיד דורשת ממנו? 

אולי בעניין זה יש להוסיף עוד תכונה של המתהלך - אם היה מדובר רק על יציבות ועקביות, אולי נכון יותר היה לכנות את זה "עומד". בהליכה יש גם תכונה של התקדמות, של התפתחות, של עליה. כפי שאמרנו, לכולנו יש מקומות של חוסר עקביות כזה או אחר, לשם כך אנחנו ממשיכים ללכת, כי תמיד יש לנו לאן להתקדם בהליכה אחרי ה'. וכך הרי גם נקרא בפרשת השבוע הבא שנצטווה אברהם אבינו - "לך לך".

אנחנו מציינים היום בקידוש את חתן תורה וחתן בראשית - סיום התורה ומיד התחלתה מחדש. אנחנו לא עוצרים ולא עומדים לרגע, לא "מסיימים" בשום שלב - אנחנו מתהלכים, שואפים להתקדם, ללמוד שוב את התורה כולה, כדי שהתהלכות שלנו אחרי השם תתקדם ותתחזק עוד ועוד. 

חברינו שלום ואסתר שוורץ הם דוגמה לדינמיות של ההליכה, של העשייה והנתינה בלב טוב ובמאור פנים. אני שמח להשתתף אתם בקידוש הזה. ולרגל יום ההולדת אני מאחל לשלום עוד הרבה שנים של בריאות, ואנרגיה - "דשנים ורעננים יהיו" - כפי שאנחנו רואים אותו היום ב"ה, שמחה ונחת מכל המשפחה היקרה.

וכמובן יחד עם הכבוד הגדול שנפל בחלקי בחתן תורה, אני מודה לה' שזיכה אותנו לציין כאן היום בקידוש את אירוסיי לליאורה, שמגיעה לכאן היום בפעם הראשונה. ליאורה מעבירה שיעורי נשים מצליחים כבר שנים רבות, בעיקר בענייני תיקון המידות, שעליהן נצטווינו "והלכת בדרכיו". אנחנו זוכים להביא את זה גם כאן לאוהל ש"י, שגם נשות הקהילה בע"ה יוכלו ליהנות ממה שיש לה לתת. ואני מאחל לנו שנזכה לבנות בית שיחד נלך בו תמיד בדרכיו.