שיחת התעוררות לקראת נעילה

בס"ד

שתי תזכורות: 

• בתפילת נעילה שארון הקודש פתוח לכל אורך חזרת הש"ץ, הנוהג הוא לעמוד, אך כפי שאמרנו כאן בשנים קודמות - אין בזה חיוב, ולכן מי שמתקשה בכך ישב, ויקום בקדושה, ואם יכול גם בשלוש עשרה מידות.

• כפי ששלחנו לגבי נוסח הסליחות, אני אשנה מהנוסח המקובל בסידורים בשלושה בתים בסליחה המרכזית בנעילה לפי מה שמופיע בדפים המודפסים. 

רַחֵם נָא 

קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן. 

סְלַח וּמְחַל עֲו‍ֹנָם. 

וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱ-לֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ.

אנחנו מבקשים מהקב"ה סליחה ומחילה ל"קהל עדת ישורון". דברנו אתמול על הווידוי הפרטי והתיקון של כל אחד ואחד מאיתנו. אבל כאן אנחנו מבקשים על הכלל, על כל ישראל.

הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (א, ב):

שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה לכל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל" (ויקרא טז, כא).

שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו - הכל מתכפר בשעיר המשתלח. והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות.

ומה הן הקלות ומה הן החמורות? החמורות הן העבירות שחייבין עליהן מיתות בית דין או כרת. ושבועת שוא ושקר, אף על פי שאין בה כרת, הרי היא מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת, הן הקלות.

בהלכה הקודמת דבר הרמב"ם על כך שאין כפרה ללא תשובה ווידוי, והנה כאן ישנה כפרה, לפחות כל עוד לא עבר אדם עבירה חמורה שיש בה מיתת בית דין או כרת, ללא תשובה! הכיצד?

אלא וודאי שיש כאן שני מסלולי כפרה - ליחיד ולציבור. כפרה ליחיד דורשת תשובה שלמה ותיקון לחטאים, ובלעדיהם אין כפרה. עסקנו אתמול בקושי הריאלי לעשות זאת, ותחושת הבושה שנדרשת בשביל לכפר גם עליו, אבל סוף סוף ליחיד הכפרה תלויה בתשובה ובתיקון, ועל זה האדם נידון. אצל הציבור אנחנו מוצאים מכפר שאינו דורש תשובה, והשאלה היא כיצד הוא מכפר?

כאשר פותח הרמב"ם את הלכות התפילה בציבור הוא אומר (הלכות תפילה ח, א): 

תפלת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חטאים - אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל יחידי כל זמן שיכול להתפלל בציבור. ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפלתו של אדם נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת.

במה גדול כל כך כוחה של התפילה בציבור? נראה לבאר את הדברים על פי מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (ב, ו): 

אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומיד היא מתקבלת, שנאמר (ישעיהו נה, ו): "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב". במה דברים אמורים? ביחיד, אבל בציבור כל זמן שעושין תשובה וצועקין בלב שלם הן נענין, שנאמר (דברים ד, ז): "כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו".

לגבי היחיד מתוארים הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כימים של "בהמצאו", "בהיותו קרוב", שהקב"ה מצוי וקרוב בהם ליחיד. מהי הקרבה אותה מבקש היחיד בימים אלה? נראה כי היא ההתגברות על ההבדלה שבינו ובין ה', כמו שמבואר שם בהלכות תשובה (ז, ז): 

כמה מעולה מעלת התשובה! אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל, שנאמר (ישעיהו נט, ב): "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם"; צועק ואינו נענה, שנאמר (שם א, טו): "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ"... והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר (דברים ד, ד): "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם". צועק ונענה מיד, שנאמר (ישעיהו סה, כד): "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה".

העברות גרמו לאדם ריחוק והבדלה מהקב"ה, ומטרתה של התשובה היא להביאו ליכולת להגיע חזרה לקרבת ה' ולעמידה לפניו. על ידי התשובה מתגבר האדם על הריחוק שגרמו העבירות שגרם שתפילתו אינה מתקבלת, ומגיע למדרגת מודבק בשכינה שצעקתו נענית מיד. הריחוק מהקב"ה שגורמים העוונות מונע אפשרות של תפילה אמיתית, והתשובה מחזירה את האפשרות הזאת.

אלא שמאידך "תפלת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חטאים - אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים", משום שלגבי ציבור הקב"ה מבטיח: "בכל קראנו אליו". ולכן, כאשר היחיד משתף עצמו עם הציבור הוא מתגבר על ההבדלה שמבדילים העוונות, שהרי בציבור אין הם מבדילים ותפילתן נשמעת תמיד אפילו היו בהן חטאים. וכבר פתחתנו אתמול בכך שאנחנו מתירים להתפלל עם העבריינים.

אנחנו מזכירים בתפילת נעילה מספר פעמים שלוש עשרה מידות, ומבקשים "זכור לנו היום ברית שלוש עשרה", והכוונה לברית שכרת הקב"ה ששלוש עשרה מידות של רחמים אינן חוזרות ריקם. אבל את זה כותבים הפוסקים שאפשר לומר רק בציבור, כי הברית הזאת נכרתה עם הציבור, שהקב"ה מקבל תמיד את תפילתם, גם אם יש בהם חוטאים. היחיד אינו יכול לומר שלוש עשרה מידות, אלא נידון על פי מעשיו וצריך להצדיק את כפרתו כמו שאמרנו.

נמצא שהדרך שלנו לכפרה שלמה, עוברת דרך זה שאנחנו רואים את עצמנו כציבור, כעם ישראל, כ"קהל עדת ישורון" שמביאים כפרה אחת לכל ישראל, ועומדים מתוך כך לבקש רחמים.

ובייחוד בשנים האלה, כשנבוא ונעמוד לפני ה' כציבור, וממש איננו באים בידיים ריקות. כמה מסירות נפש עם ישראל מראה בשלוש השנים האחרונות! כמה דם שפכנו על קידוש שמך! כמה כוחות וגבורה העם הזה מגלה! כמה זכויות של יציאה למלחמה, של לימוד תורה, של חסד, של אמונה. בזכות כל זה אנחנו יכולים לעמוד לפני ה' אלקינו ואלקי אבותינו ולומר לו: ראה ה'! מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

וכדי לעמוד כך, אנחנו צריכים להיות "גוי אחד בארץ" - מאוחדים ולא מפורדים. אנחנו עומדים לפני בחירות, זאת שעה שהשטן של הפירוד מקטרג, ועל זה אנחנו צריכים לקבל על עצמנו, שגם אם יש מחלוקות אמיתיות, לא להיגרר לפירוד, לשנאה ולפסילה של אנשים וציבורים, ולהרבות דווקא בימים האלה באחדות, באהבת ישראל ובלימוד זכות. 

תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך. 

שלח רפואה שלמה לחולי עמך, רפא שבר הפצועים בגוף ובנפש,

עזור לנו לרפא את כל שברינו.

הרם קרן ישראל עמך! 

וחתום לחיים טובים כל בני בריתך.