בס"ד

פרשת פקודי - שכינה אינה בטלה​

​​

הפרשה שלנו מסיימת את ספר שמות, ואתו את מעשה המשכן. לקראת סיום הפרשה מתוארת השכנת השכינה על המשכן החדש (מ, לד): 

​

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

​

השבת קראנו את הפטרת החודש, אבל ההפטרה הרגילה של פרשת פקודי מספרת על חנוכת מקדש שלמה והשכנת השכינה בו (מלכים א ח, י):

​

וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ, וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה'.

​

לפי מנהג האשכנזים מסתיימת ההפטרה בפסוקים אותם אומר שלמה המלך (שם כ-כא):

​

וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית ה' אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

​

המשך חכמה בסוף הפרשה שלנו מעיר שהמילים "ואשם שם מקום לארון", בניגוד לניסוח המקביל בדברי הימים (ב ו, יא): "וָאָשִׂים שָׁם אֶת הָאָרוֹן", רומזים לדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ד, א):

​

אבן היתה בקדש הקדשים במערבו ועליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן. ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך צוה וגנזו אותן במקום שבנה שלמה, שנאמר (דברי הימים ב לה, ג): "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם".

​

 

דברי הרמב"ם מתבססים על הגמרא במסכת יומא על גניזת הארון (נב, ב):

​

ומי גנזו? יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? ראה שכתוב (דברים כח, לו): "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ" - עמד וגנזו.

​

יאשיהו מקבל את בשורת הגלות מחולדה הנביאה (מלכים ב כב, טו-כ) ורואה את החורבן מתקרב, ולכן הוא מחליט לגנוז את הארון על מנת שלא ייפול בשבי. אלא שהרמב"ם מוסיף על דברי הגמרא ואומר שהיה זה כבר שלמה המלך שהכין את אותן מחילות בהן גנז יאשיהו את הארון כשבנה את המקדש "וידע שסופו ליחרב". אם כן, הייאוש וההשלמה עם החורבן אינן רק תוצאה של נבואת חולדה או של מה שהתרחש בימי יאשיהו, אלא היו קיימים כבר משעה שנבנה המקדש! המשך חכמה אומר שזה מה שנרמז בלשון בה משתמש כבר שלמה: "ואשם שם מקום לארון". אבל אנחנו צריכים באמת להבין - מדוע שלמה המלך עצמו בזמן בניית המקדש עוסק במה שיקרה בחורבן, ובוחר לבטא את זה דווקא במקום בו הוא מתאר את עיקר בניית המקדש והצבת הארון בו?

​

בהמשך הלכות בית הבחירה מדבר הרמב"ם על כך שהקדושה שקידש המלך שלמה את ירושלים לעניין מצוות הנוהגות בירושלים ובמקדש לא בטלה עם חורבן הבית אלא נוהגת לדורות. לעומת זאת, קדושת הארץ שקידש יהושע כשכבש אותה לעניין מצוות התלויות בארץ, בטלה בגלות בבל. הרמב"ם מסביר את החילוק שבין הדברים (הלכות בית הבחירה ו, טז):

​

ולמה אני אומר במקדש וירושלם שקדושה ראשונה קדשתן לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא?

​

לפי שקדושת המקדש וירושלם מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, הרי הוא אומר (ויקרא כו,לא): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם", ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הם עומדין.

​

אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים, וכיון שנלקחה הארץ מידיהם - בטל הכבוש ונפטרה מן התורה מן המעשרות ומן השביעית שהרי אינה ארץ ישראל.

​

קדושת הארץ נובעת מכיבושה על ידי עם ישראל. ממילא, ברגע שהמצב השתנה והארץ נלקחה מידם והם גלו - קדושה זו בטלה. לעומת זאת, קדושת המקדש נובעת מהשכנת השכינה, ושכינה אינה בטלה גם אם המקדש עצמו חרב. מה זה אומר לנו? זה אומר שהקשר של הקב"ה למקום המקדש וההתגלות שלו עומדים מעל לתנאים והנסיבות המציאותיות. הם קיימים בין אם המקדש עומד בתפארתו עם כהנים בעבודתם ולוויים בשירם ובזמרם, ובין אם המקדש חרב ושומם ועם ישראל מורחק בגלות - זהו קשר שלא ניתן לביטול.

​

כעת נבין את ההדגשה של שלמה על "מקום לארון", שכולל גם את גניזת הארון בזמן החורבן. דווקא בשעה שבה חונך שלמה את המקדש בתפארתו, וכאשר הארון עם לוחות הברית בתוכו עומד שם, בדיוק בנקודה זו מכין שלמה את המחילות לגניזתו, ובזה הוא בא להבטיח שבניית המקדש אינה מתנה את ההתגלות בקיומו הממשי של המקדש, אלא השכינה עומדת מעל זה. היא קשורה למקום המקדש ואינה בטלה, גם אם בגלוי המקום חרב או נשלט על ידי עמים אחרים.

 

הדברים נכונים גם בימינו. יחד עם הכאב הגדול על החורבן ועל המצב העגום השורר היום בהר הבית, אנחנו צריכים לזכור ולדעת ששכינה אינה בטלה לעולם והיא תמיד עומדת במקום המקדש בקשר בל יינתק.

​

בע"ה ביום חמישי נקיים כאן שיעור על העלייה להר הבית בימינו, לקראת עלייה מתוכננת למעוניינים שנקיים בע"ה ביום חמישי בחול המועד. לעלות למקום השכינה שאינה בטלה גם בזמן הזה.

​

יהי רצון שנזכה לראות שכינה זו יוצאת מההסתר אל הגילוי במהרה בימינו.

​​

בס"ד

הכשרת המטבח לפסח

​

בעניין הכשרת המטבח והכנתו לפסח יש דעות שונות ופרטי פרטים שלא נוכל לעבור כאן על כולם, לכן לתועלת הציבור בחרתי לתת כאן את ההדרכות של מו"ר הרב רבינוביץ זצ"ל בעניין.

​

1. כיורים ושיש

מנקים אותם בחומרי ניקוי ומערים עליהם מים רותחים, רצוי מקומקום חשמלי תוך כדי רתיחה. רבים נוהגים לכסות את השיש, וכן יש שנהגו להשתמש בקערות מיוחדות בתוך הכיורים.

​

2. כיריים

הברזלים ששמים עליהם את הסירים (חצובות) והם תמיד חשופים לאש - יש לנקותם היטב ולהדליק את האש.

מגשי הכיריים - יש לערות עליהם מים רותחים מכלי ראשון או לצפותם בנייר אלומיניום, ויש המקפידים גם לערות וגם לצפות.

המבערים - יש לנקותם היטב.

​

3. תנור

תא אפיה - יש הנוהגים להכשירו כדלהלן:

א. ניקוי התנור עם חומרים חריפים.

ב. המתנה 24 שעות ללא שימוש.

ג. הבערת התנור כשעה בחום המקסימלי.

ד. דלת תא האפיה - יש לשפוך לתוך חריציה חומרי ניקוי, על מנת לפגום את החמץ המונח שם. יש ממליצים לצפות את תא האפייה בנייר אלומיניום עבה.

אין להכשיר את התבניות. אולם אפשר להכשיר את הרשת אשר עליה מניחים תבניות וכדומה.

בתא אפיה עם טורבו יש להקפיד על ניקוי מדוקדק של הטורבו.

​

4. מיקרו-גל

לפני הפסח מנקים היטב ומשביתים במשך 24 שעות. בדרך כלל, בכל השנה, יש לכסות את התבשיל בנייר או בצלופן.

יש להכשיר בהגעלה את המגש עליו מניחים את הצלחות בעת החימום (מכיוון שפעמים רבות נשפך עליו חמץ).

​

5. פלטה (של שבת)

יש לנקות אותה היטב ולהפעיל אותה במשך שעה. רבים נוהגים גם לכסות אותה בנייר אלומיניום.

​

6. שולחן מטבח

שולחן פורמייקה או פלסטיק - אחר הניקוי היסודי, אם מצפה אותו לכל ימי הפסח - אין צריך להכשירו. אם לא - יערה עליו מים רותחים.

​

7. מדיח כלים

ינקה היטב את מדיח הכלים מפירורי חמץ (וכן יפרק את המסננות), וימתין 24 שעות לאחר הניקוי. את הניתן לפירוק (כגון: מגשים, מסננים וכו') - יפרק ויכשירו בנפרד על ידי עירוי מים רותחים.

​

את המדיח עצמו - יכשיר על ידי הפעלתו עם חומרי הניקוי בדרגת החום הגבוהה ביותר (מומלץ לחזור שלוש פעמים על הפעולה הנ"ל).