מתנות לאביונים

בס"ד

במגילה מתוארות המצוות שתיקן מרדכי ליהודים בימים הפורים (ט, כג):

לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

מרדכי מוסיף "מתנות לאביונים" על המנהג הראשוני המוזכר שם במגילה כמה פסוקים לפני כן שבו הן לא היו כלולות. בשנים קודמות עמדנו על כך שתקנת הסעודה בפורים היא מעין מצוות שמחה דאורייתא במועדים, וכידוע כתב הרמב"ם שבשמחה זו חייב לשמח את העניים, ומי שנועל דלתות ביתו ואינו משתף אותם אין זו שמחה של מצווה, אלא שמחת כריסו. ונראה שמטעם זה תיקן מרדכי היהודי מתנות לאביונים בשמחת פורים.

משלוח מנות נועד לקרב בין חברים שווים, מתנות לאביונים הוא מדין צדקה, ולכן ראיתי שיש אומרים שבעוד משלוח מנות ראוי שידע המקבל ממי קיבל, שבלי זה אין קירוב לבבות, במתנות לאביונים ראוי שלא ידעו, כדין צדקה שעדיף בה מתן בסתר שלא יתבייש.

ככל מצוות היום צריך לקיים גם מצווה זו בו ביום, ולא לפני. ומכיוון שלא כל אחד מאיתנו מכיר עניים שנזקקים למתנות שיכול לתת להם בו ביום, מקיימים זאת בדרך כלל על ידי שליח, בתרומה לעמותות שנותנות לנזקקים שנתמכים בהן בו ביום, ויש לדאוג לכך לפני. וגם עדיף באופן זה שכך יודעים שזה ניתן באמת לנזקקים ולא לפושטי יד שאינך מכיר. ואמנם, מי שלא נתן מראש ואינו מוצא בפורים אביונים לתת להם, כתב השולחן ערוך שיעכב המעות אצלו ויתנם אחרי פורים כשימצא.

הרמ"א כותב בסימן תרצה שגם נשים מחויבות לתת, ככל מצוות היום, שאף הן היו באותו הנס. והבעל יכול לתת בשביל אשתו וכן בשביל ילדיו ושאר בני הבית הסמוכים על שולחנו ואינם מתפרנסים בפני עצמם.

הגמרא אומרת במגילה ז, א: 

תני רב יוסף: "ומשלוח מנות איש לרעהו" - שתי מנות לאיש אחד. "ומתנות לאביונים" - שתי מתנות לשני בני אדם.

וכן נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך סימן תרצד, שתי מתנות לשני עניים -דהיינו מתנה אחת לכל אחד.

מה נותנים? המשנה ברורה מביא את דברי הפרי מגדים שיתן מאכל או מעות, שישמשו את העני בפורים. ויש אחרונים שכתבו שיש לתת דווקא כסף.

לגבי השיעור - הוא מביא מהריטב"א שצריך להיות לפחות פרוטה לכל עני. ויש אחרונים שכתבו שצריך להיות לכל הפחות שיעור ראוי לקנות בו מאכל, או אפילו עלות של סעודה.

וכתב המשנה ברורה שאין נותנים אותם ממעות מעשר כספים, כי זו מצווה נפרדת, אולם מה שנותן מעבר לחיוב המינימלי יכול לתת מדמי מעשר.

כמובן אלו שיעורי המינימום אבל ידועים דברי הרמב"ם כאן (הלכות מגילה וחנוכה ב, יז):

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח לריעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב אמיללים האלו מידמה בשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו נז, טו).

הרמ"א מביא פה גם את דיני מנהג מחצית השקל שאנחנו נוהגים בערב פורים, ולא נדון בו היום, אבל יש לדעת כי זה מנהג אחר ואין לבלבלו עם מתנות לאביונים, ולא יוצאים ידי חובת מתנות לאביונים במתן מחצית השקל.