ברכת הטוב והמטיב על יין נוסף

בגמרא מובא (ברכות נט, ב):

ואמר רבי יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו שינוי יין אינו צריך לברך, אבל אומר ברוך הטוב והמטיב... דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה.

כלומר, כששותים יין, ובירכו עליו בורא פרי הגפן, ואז הובא יין אחר - אין מברכים עליו שוב בורא פרי הגפן, אבל מברכים הטוב והמטיב.

התוספות במקום מעירים שלא מצאנו ברכה כזאת בשינוי לחם או שינוי בשר, וזה מפני שהיין מיוחד שהוא משמח, ושינוי היין מביא שמחה נוספת. ברכת הטוב והמטיב היא מקבילה לברכת שהחיינו במקום שיש שמחה גם לאדם וגם לאחרים, ולא רק לו לבדו. ולכן מפרשת הגמרא שדין זה נאמר רק כשיש אחרים ששותים אתו (והוא הדין לאשתו ובניו). וכשהוא שותה לבד אינו מברך, וגם לא שהחיינו, שהשמחה היא מיוחדת בחבורה, ושהחיינו מברכים רק על דבר חדש לגמרי, כמו פרי חדש וכד'.

נחלקו הראשונים על איזה יין מברכים הטוב והמטיב - רש"י כותב שמדובר שהיין השני משובח מהראשון, אבל ר"ת ועוד ראשונים למדו מהירושלמי שעל כל שינוי מברך, אלא אם כן השני הרבה יותר גרוע, שהשמחה היא בעצם ריבוי (וגיוון) היין. והשולחן ערוך (קעה, ב) פסק כשיטת ביניים של הרא"ש ועוד, שכל שאינו יודע בוודאי שהיין השני גרוע מן הראשון מברך הטוב והמטיב על עצם השוני.

השו"ע כתב ש"הביאו" לאו דווקא, שאף אם שני היינות היו לפניו בשעת הברכה המברך הטוב והמטיב על השני. אמנם, הרמ"א כתב שלא כך, שאם שני היינות לפניו בשעת הברכה, עליו לברך תחילה על היין הטוב יותר, שהרי בברכות מקדימים את הטוב והחביב, ואז על השני הגרוע יותר לא יברך הטוב והמטיב. אמנם, האחרונים כתבו שאם אחד לא גרוע מהשני אלא שמדובר ביינות שונים, כגון אדום ולבן וכיו"ב אפילו שניהם לפניו על השולחן מתחילה מברך הטוב והמטיב על השני. ויש מן האחרונים שכתבו שבמקרה זה עדיף לכתחילה להסיר מהשולחן את היינות האחרים ולהביאם רק אחר כך.

המשנה ברורה כותב שאם פתחו עוד בקבוק יין רק מפני שנגמר הראשון, לא יברכו הטוב והמטיב, כי אין זה משום ריבוי שמחה, אלא משום שנגמר היין.

עדיף שאחד יברך ויפטור את כולם, אבל אם עסוקים באכילה וכל אחד שותה את היין השני בזמן אחר, כל אחד יברך לעצמו.

יש אחרונים שחששו לדעות שונות שמצמצמות מאד את הברכה הזאת, וסוברות שכמעט שאין לברך אותה, ומחשש ברכה לבטלה פסקו שלא לברך, ולכן יש שלא נהגו בזה. אבל רוב הפוסקים סוברים שבתנאים שאמרנו ראוי ואף חובה לברך.