דין קדימה בברכות

בס"ד

ברכות מ, ב:

היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה - עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה.

גם בתוך שבעת המינים, אומרת הגמרא שכל הקרוב ל"ארץ" קודם (פרשת השבוע).

בגמרא נחלקו אם מחלוקת רבי יהודה ורבנן היא רק כשברכותיהם שוות, או אף כשאין ברכותיהם שוות. וכן, נחלקו הראשונים אם לפסוק כרבי יהודה או כחכמים, וכן מהו "חביב" - האם מה שחביב עליו בדרך כלל או עכשיו?

כמו כן, מופיע לפני כן בגמרא סיפור על שני תלמידיו של בר קפרא שהתווכחו איזה מין ולהקדים בברכה, ומשמע שם שברכת בורא פרי האדמה קודמת לברכת שהכל, ופירשו הראשונים שיש שבח גדול יותר לקב"ה ככל שהברכה יותר מבוררת, ולכן יש להקדימה.

ומכל השיקולים האלה, יוצא שישנן מחלוקות רבות כיצד לשלב את כל השיקולים: מין שבעה, חביב, הברכה עצמה, מאכלים שברכותיהם שוות או שונות ועוד.

השולחן ערוך הביא כמה מן המחלוקות (סימן ריא), ולא נוכל להיכנס לכל זה כאן. נביא את סדר הברכות כפי שמופיע במשנה ברורה להלכה:

• המוציא

• בורא מיני מזונות על מין חטים, ואחר כך על שעורים

• בורא פרי הגפן.

• זיתים, תמרים, ענבים, תאנים, רימונים.

• בורא פרי העץ והאדמה - אם אחד מהם חביב או ממין שבעה מקדים אותו, אם לא - מקדים העץ.

• שהכל.

• בברכותיהם שוות אם אין ממין שבעה מקדים לעולם את החביב. והכוונה למין שבדרך כלל חביב אצלו.

• 
  

ונתנו בזה סימן: מג"ע א"ש.

עוד שתי הערות חשובות שהוסיף פה הרמ"א:

• כל הדינים האלה נאמרו דווקא ברוצה לאכול שניהם, אבל אם רוצה לאכול רק אחד מהם אפילו שהשני מונח לפניו אינו צריך לאוכלו כדי להקדימו. והמשנה ברורה אומר שהוא הדין אם עדיין לא הביאו לפניו את השני אינו צריך לחכות לו, וזה יכול להיות בסעודה עם כמה מנות, או כמו שכתב הערוך השולחן שאוכלים מיני מתיקה לפני הסעודה, ולא שמענו שצריך ליטול ידיים תחילה.

• אם שינה את הסדר יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך. וכתב הט"ז ועוד אחרונים שבוודאי שזה גם מצד שיש הרבה מחלוקות בפוסקים בדיני ההקדמה, וכמעט כל מה שהקדים יש לו על מי לסמוך.