כבוד יום הכיפורים

בס"ד

שבת קיט, א:

אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא: מאי דכתיב 'ולקדוש ה' מכובד' (מדכתיב 'וקראת לשבת עונג', מכלל דלקדוש ה' לאו אשבת קאי - רש"י)? - אמר ליה: זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה. אמרה תורה: כבדהו בכסות נקיה.

אנחנו יודעים שבשבת וימים טובים נוהגים "כבוד" ו"עונג" שנלמדים מהפסוק הזה. הגמרא משמיעה שלמרות שביום הכיפורים לא שייך עונג, יש בו מצווה של כבוד, שבאה לידי ביטוי בכסות נקיה, כלומר בגד נקי ויפה. 

בדרכי משה (סימן תרי) הביא מהמרדכי שכסות נקיה זה גם כדי שנהיה נקיים כמלאכי השרת, והוא מוסיף שמטעם זה נהגו ללבוש בגדי פשתן לבן נקיים. והביא עוד שנוהגים ללבוש קיטל שהוא לבן ונקי ועוד שהוא כמו תכריכין שזה מזכיר את יום המיתה שיהיה הלב חרד ונכנע לפני יום הדין. ובערוך השולחן הסביר שעיקר הטעם הוא משום כבוד יו"כ והקיטל הוא בגד תפילה (ולכן אין להיכנס בו לבית הכסא, אבל להשתין מותר). 

ובעניין זה יש לנו באמת קצת מתח בין כבוד יום הכיפורים שצריך להיות בו "חגיגיים" לבין אימת הדין. למשל, כתבו האחרונים שגם נשים לובשות בגדים לבנים, ושלא יקשטו את עצמן בתכשיטים שמתקשטים בהן. ויש שהקפידו בזה בעיקר בתכשיטי זהב, שאין קטגור נעשה סנגור, וכל אחד יעשה לפי מנהגו.

הבית יוסף מביא בשם המרדכי שעורכים את השולחן כמו בשבת כי יום הכיפורים נקרא שבת שבתון, אך הוא כותב על כך: "ואיני יודע מה מקום לעריכת השולחן ביום הכפורים". אמנם, הרמ"א פוסק את דברי המרדכי, והסביר ערוך השולחן שזה בכלל הכיבוד, ולכן יש להציע גם את המיטות שיהיו נקיות, ובכלל שהבית ייראה כמו בשבת.

וכן נוהגים להתרחץ לקראת יום הכיפורים, כמו לקראת שבת ויום טוב, ורבים נוהגים לטבול במקווה.

יש שגם כתבו שלמרות שאין מצוות עונג באכילה הרי הגמרא אומרת ש"עינוי" ביום הכיפורים הוא החמישה עינויים, אבל אינו צריך לשבת בחמה או בצינה כדי שיצטער, ואדרבה השאילתות מציין שיום הכיפורים מפסיק אבלות, משום שמחה. ולכן אף מותר להריח בשמים ולברך עליהם (בניגוד תשעה באב).