ברכת העץ והאדמה במיני פירות שונים

בס"ד

הזכרנו כמה מהשיטות לגבי הגדרת פרי העץ ופרי האדמה. נביא פה היום כמה דוגמאות למינים שדנו בהם. מתחיל מכמה מינים רב שנתיים שברכתם האדמה.

בננה 

הבית יוסף הביא מתשובת הגאונים: 

תני בתוספתא (כלאים ג, יג): כל שמוציא עלין מעיקרו עשב הוא, וכל שמוציא עלין מעצו עץ הוא. והני מוז"י (=בננות) כיון דכלו עציו לגמרי והדר פארי משרשיו מברכין עליו בורא פרי האדמה.

וכן פסק השולחן ערוך גם היום ההגדרה הבוטנית של הבננה היא "עשב" דמוי עץ, ה"גזע" של הבננה באמת אינו גזע רגיל מעץ, אלא גבעול מעובה שבנוי מגלדים כמו גלדי בצל, ומכונה "גזעול" (הלחם של גזע-גבעול, בדומה לזה של פפאיה וציפור גן עדן). הוא צומח מפקעת באדמה ומת לאחר שהוא מוציא את הפירות, ובשנה הבאה צומח גבעול חדש מהפקעת. ולכן למרות שהוא נראה כעץ, הרי מבחינה בוטנית, וכהגדרת הגמרא והתוספתא, התכונות שלו הן של עשב גמור וברכתו האדמה. וכן הוא באננס.

פפאיה 

הגזע נשאר משנה לשנה והענפים מתחלפים - לפי שיטת הרא"ש זה בורא פרי העץ, אבל לרש"י האדמה, וראינו שכן פסק השולחן ערוך לגבי פטל. 

חצילים

גם בזה הגזע העיקרי נשאר משנה לשנה ויוצאים ענפים חדשים, וכבר כתבו הגאונים שברכתו האדמה. לעומת זאת, בעל הכפתור ופרח כתב שאין לאכול חצילים כלל כי יש להם דין אילן, ואסורים בערלה, ואחרי שלוש שנים כבר לא מוציאים פירות. אבל החזו"א כתב שכיוון שמוציאים פירות שנתיים ואז נחלשים, על אף שגדלים על אותו גזע, אין זה עץ, שהעץ דרכו לגדול ולהשביח משנה לשנה. ובהגדרות שלנו היום הם בעצם סוג ביניים - הם נחשבים "דו-שנתיים" או "בין שנתיים", כלומר שיש להם מספר מחזורים קטן. ומכח זה מתירים אותו מדין ערלה, ומברכים האדמה. 

אוכמניות וכד'

צמחים נמוכים כמו שיח, אבל הגזע והענפים נשארים משנה לשנה ומוציאים פירות. המשנה ברורה הביא מהמגן אברהם שעל פי ההגדרה יש לברך העץ, אך כתב שהמנהג הוא לברך האדמה, בגלל שגובה השיח הוא פחות משלושה טפחים. ואמנם היום ראיתי שמכון התורה והארץ כתבו סקירה על האוכמניות וכתבו שיש זנים שונים בגבהים שונים, ויש שמגיעים עד 2 מטר, ועליהם בוודאי מברכים העץ לכולי עלמא. ואמנם גם הם וגם באג"מ מבואר שהמנהג המקובל היום הוא לברך בורא פרי העץ גם על הזנים הנמוכים.

בסופו של דבר רוב הפוסקים קיבלו את שיטת רש"י, שרק כאשר הצמח נשאר משנה לשנה במבנה המלא שלו לאורך שנים, כולל הגזע והענפים (עצים, אוכמניות), ורק הפירות (והעלים) מתחדשים - רק אז מברכים בורא פרי העץ, אבל כל עוד חלקים מתוך מבנה הצמח נובלים ומתחדשים ומשתנים מדי שנה (בננה, פפאיה), או שאורך החיים של הצמח קצר (חצילים) - מברכים בורא פרי האדמה.

כך או כך - נמצא שצריך להכיר את הפירות השונים, את דרכי גידולם והתכונות הבוטניות שלהם, כדי לדעת מה מברכים. שהרי לפי מראה העיניים הבננה נראית כאילן והאוכמניות כאדמה, והדין הוא להיפך. ואנחנו לא חקלאים, אלא קונים את הפירות בסופר, ולא תמיד מכירים ובקיאים כל כך בכל זה. וכך הוא גם לגבי כל מיני פיצוחים שחלקם העץ וחלקם האדמה. ואמנם, בספק כתבו הפוסקים שניתן לברך אדמה, ובכלל זה חלק מהמינים שהזכרנו, אבל יש לוחות ברכות שבקלות אפשר למצוא שם מה מברכים על כל דבר, ולכן יש לכתחילה לברר.