ההבדל בין ברכת העץ והאדמה

בס"ד

חכמים תיקנו ברכות מיוחדות למאכלים שונים, כדי לייחד את ההודיה עליהם. וכך למדנו במשנה (ברכות ו, א):

כיצד מברכין על הפירות? על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין שעל היין אומר בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ.

אם כן, מלבד הברכות המיוחדות שלמדנו עליהם, באופן כללי חכמים חילקו את תנובת הארץ לשתי מחלקות - הגדל מן העץ והגדל מן הארץ עצמה. 

כמובן שגם פירות האילן גדלים ויונקים בסופו של דבר מן הארץ, ולכן המשנה הבאה אומרת (שם ב):

ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה - יצא, ועל פירות הארץ בורא פרי העץ - לא יצא. 

ומכאן שברכת האדמה כללית יותר, וברכת העץ ייחודית ומוציאה מתוכה את פירות האילן, מתוך הייחוד שיש בהם. על פי אותו עיקרון אומרת שם המשנה:

על כולם אם אמר שהכל נהיה - יצא.

ומכאן שכל ברכה מייחדת קטגוריה מסוימת מתוך הברכה הכללית, כדי שנכיר ונודה על הייחודיות שבה, ולא סתם באופן כללי נודה לה' על כך שהוא מספק לנו אוכל. 

הגמרא מגדירה את ההבדל שבין פרי העץ לפרי האדמה (שם מ, א-ב):

היכא מברכינן בורא פרי העץ - היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק, אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק - לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה.

כלומר, הקובע הוא האם העץ מתקיים ומוציא פירות חדשים, או שהפירות צומחים מגידול חדש. יש שזיהו את זה עם המונח הרווח בימינו "חד שנתיים" לעומת "רב שנתיים". כמובן שפירות הגדלים על עצים שנשארים בכל המבנה שלהם ומוציאים בכל שנה פירות חדשים ברכתם העץ, ומה שזורעים מחדש בכל שנה ואין לו שום דבר שנשאר באדמה, כגון ירקות, קטניות וכד' ברכתו האדמה. 

אמנם, לא בכל הזנים והפירות זה כל כך חד משמעי, ונחלקו ראשונים מה צריך להישאר מהעץ כדי שיברכו עליו בורא פרי העץ. רש"י כתב שנשארים הענפים, משמע שאם נשאר רק הגזע ומגדל ענפים חדשים בכל שנה ברכתו אדמה. הרא"ש כתב שהכוונה שצריך לזרעו שוב באדמה כדי שיגדל פרי, משמע שכל שנשאר גזע ואף שורש בלבד שצומח מחדש, ברכתו העץ.

לדוגמה, התוספות מתלבטים לגבי תותים שגדלים על סנה (פטל) - שהוא שיח עם עיקר אחד שמוציא בכל שנה ענפים חדשים, שלכאורה על פי הגדרת הגמרא צריכה להיות ברכתו העץ (אולי כשיטת הרא"ש), אבל מביאים ראיה מהירושלמי שצריך לברך האדמה, וכן פסק השולחן ערוך (רג, ב). ואמנם האחרונים הסתפקו בדעתו אם זה משום שהכריע כך או מספק (שאז מברכים האדמה, שהרי יוצא בזה אף אם ברכתו העץ). והרמ"א שם הביא שיטה נוספת מתשובת הגאונים שעץ נקרא שמוציא עליו (וענפיו) מעצו, אבל זה מוציא משרשיו, כלומר כיוון שמתכלה בחורף וחוזר ומתחדש מהשרשים ברכתו האדמה.

ויש עוד הגדרות שמופיעות בראשונים ובאחרונים, ונחלקו גם אם זה תלוי לגמרי בגדרי ערלה או לא, ואין בידינו כאן להיכנס לכל הפרטים והשיטות. אך מכאן כמובן הסתעפו ספקות לגבי ברכותיהם של מינים שונים של פירות. ונביא בע"ה כמה דוגמאות בשבוע הבא.