פרשת ראה - דרישת המקדש

בס"ד

פרשת השבוע עוסקת בחלקים גדולים ממנה במצוות הקשורות למקדש. מקומו של המקדש מכונה בכמה מקומות בפרשה "המקום אשר יבחר ה'", למשל (יב, ה):

כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.

למרות שהכוונה היא לירושלים, היא אינה מוזכרת כאן בשמה. התורה משאירה את הדבר מעורפל ורק אומרת לנו שהיא מתייחסת ל"מקום" כלשהו אותו יבחר ה', אבל היא אינה מגלה אותו.

הרמב"ם, נותן שלושה טעמים לכך ששמה של ירושלים לא נזכר בתורה (מורה הנבוכים ג, מה):

האחד, שהאומות לא תחזקנה בו ולא תילחמנה עליו מלחמה קשה, כאשר תדענה שהמקום הזה הוא תכלית התורה בארץ. השני, שלא ישחיתוהו אלה שעתה הוא בידיהם ויחריבוהו ככל יכולתם. והשלישי - והוא החזק שבהם - שלא יבקש כל שבט שיהיה זה בנחלתו וישתלט עליו, ותארע בו מחלוקת ומלחמת אחים כמו שאירע כשביקשו את הכהונה.

אנחנו רואים שכל הדברים האלה מתקיימים ונכונים. הרב נריה מסביר גם שזו גם הסיבה שבגינה הקב"ה לא נתן בידינו את ירושלים במלחמת העצמאות אלא רק במלחמת ששת הימים - כדי שלא נכנס לשם כארגונים שונים ומתחרים, אלא כצבא אחד המייצג את העם כולו.

אך הכלי יקר מציין במקום שאין זו הפעם הראשונה בה מסתיר הקב"ה את מיקומו של המקדש. כך גם היה בעקידת יצחק בה אמר ה' לאברהם אבינו (בראשית כב, ב): 

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. 

מקום המקדש וההקרבה נעלם כאן מאברהם עד אשר הקב"ה מגלה לו אותו לאחר שלושה ימים. גם מכאן ואילך, מקום המקדש מוסתר ואינו מוזכר בפירוש בתורה, עד ימי דוד המלך. מדוע התורה מסתירה את מקום המקדש? הדבר מוסבר בספרי על הפסוק:

דרוש על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה" - דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד שנאמר (תהלים קלב, א-ה): "זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב - אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי... אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי... עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב". 

מחד, התורה אומרת שהקב"ה הוא זה שיבחר במקום, והוא יגלה לנו אותו על ידי נביאיו. אלא שאם כן, שואל המדרש, האם זה אומר שעליי לשבת ולחכות עד שהנביא יאמר לי? עונה המדרש מהפסוק "לשכנו תדרשו" שמוטלת עלינו החובה לדרוש ולבקש אחר אותו מקום, ואז יבוא הנביא ויאמר לנו. בלשונו של המלבי"ם המבאר את הספרי כאן: 

למד להם שלא יגלה ה' סודו על ידי נביאיו להודיעם מקום הנבחר, רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה.

כלומר, התורה מעלימה את מקום המקדש, משום שהיא ממתינה לנו שנראה את ההשתדלות והרצון שלנו למצוא אותו, כמו שתאר דוד במזמור קלב בתהלים שהביא המדרש. 

המקדש הוא מקום ההתגלות של הקב"ה אלינו. המקום בו הוא מופיע ונוכחותו מורגשת. כך היא דרכו של הקב"ה תמיד, שהוא מגלה את עצמו למי שמבקש ודורש אותו. כך שמעתי פעם מפי הרב מתתיהו סלומון זצ"ל (שהיה משגיח בישיבת לייקווד) על ההתגלות של הקב"ה למשה בסנה. משה רואה את הסנה בוער באש, אך האש אינה אוכלת אותו, והדבר מביא להתעניינות מצדו (שמות ג, ג): 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה.

רק בעקבות זאת באה קריאתו של הקב"ה (שם ד):

וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

משה הראה את הרצון להבין ולדעת, הוא גילה את הדרישה ובקשת ה'. כאשר הקב"ה רואה את זה, רק אז הוא מגלה את עצמו למשה.

אנחנו עכשיו בימים של נחמה שבאים אחרי תשעה באב, אבל עדיין בית המקדש לא נבנה. זכינו ב"ה בדורות האחרונים לפעמי גאולה בחזרת ישראל לארצו, וכינון מדינה יהודית בארץ לאחר אלפיים שנות גלות. כיצד זכינו לכל זאת? אלא שכאשר התעורר עם ישראל מתרדמת הגלות הארוכה, ופעם בו רצון חזק לשוב לארצו להתיישב בה, הרי שמשמיים נענו והתהליך הלך והתפתח עד למצבנו היום ב"ה. 

הספרי למד אותנו שנוכל לזכות להתגלותו של הקב"ה ולהשראת שכינה רק על ידי דרישת ה' ודרישת המקדש מצדנו. וכמו שהפסוק מבטיח, אם נקיים "לשכנו תדרשו", אם הדרישה הזאת תפעם בנו מספיק חזק, כפי שהיא פעמה בנו לחזור לארצנו, נזכה ל"ובאת שמה".