פרשת זכור - תפילה ויוזמה מול עמלק

בס"ד

פתיחת מבצע "שאגת הארי"

בפרק ד במגילה מתואר דו שיח מרחוק בין אסתר למרדכי לגבי ההתמודדות עם גזירת המן. זהו המקום היחיד בכל המגילה בו אנחנו מוצאים חילופי דברים בין מרדכי ואסתר, ולכן יש להתבונן בו היטב. מרדכי יוצא אל שער העיר בלבוש שק, והמגילה מתארת את תגובתה של אסתר לכך (אסתר ד, ד):

וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא קִבֵּל.

כולם שואלים - זה מה שמטריד כרגע את אסתר? איך מרדכי לבוש?! מדוע היא איננה מתעניינת בסיבה מדוע הוא לבש שק ואפר? הגר"א במקום מסביר שוודאי שאסתר רוצה שמרדכי ייכנס אליה לארמון לספר לה מה קרה וכיצד היא יכולה לעזור. על מנת לעשות זאת מרדכי צריך להתלבש בבגדים מתאימים, שהרי (שם ב): "אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק". הגר"א מסביר שמרדכי אינו מוכן לעזוב את שקו אפילו לרגע אחד. מדוע? הרי זה יפגע ביכולת שלהם לתקשר ולגבש דרך פעולה כנגד גזירת המן!

נראה שמרדכי רוצה להעביר כאן אמירה ברורה לגבי זירת ההתרחשויות האמיתית, אמירה שצריכה להגיע גם לאוזניה של אסתר וגם לאזני העם - תוצאת המאבק עם גזירת המן תקבע על ידי תפילתם ותשובתם של ישראל, ולא במהלך כזה או אחר בארמון המלך. כפי שיאמר מרדכי לאחר מכן באופן מפורש לאסתר - אסתר היא רק אפיק אחד, לביטול הגזירה. הגזירה באה מאת ה' ותוסר מאת ה' אם יהיו ישראל ראויים לכך. האופן בו היא תוסר הוא משני. כל זה אינו מפחית כמובן מההשתדלות הנדרשת מאסתר - אבל ברור שלא בזה תלוי הדבר.

אחרי חילופי דברים, תגובתו האחרונה של מרדכי לחששותיה של אסתר בוטה (שם יג-יד):

וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

עד הנקודה הזאת במגילה אסתר מתוארת כפסיבית לגמרי - היא "נלקחת" אל בית המלכות, היא אינה אומרת או מבקשת דבר בשום שלב, ומבצעת בצייתנות את ציוויו של מרדכי. בדבריה כאן, אסתר מציעה בעצם המשך להנהגתה עד עכשיו - היא לא יכולה פתאום להופיע אצל המלך! היא מעולם לא עשתה את זה אלא תמיד חיכתה עד שהוא יקרא לה. היא ממשיכה באותה עמדה תגובתית, ומחכה שתימצא ההזדמנות לפעול בפעם הבאה שהמלך יקרא לה. 

מרדכי מבקש "לנער" את אסתר ולהגיד לה - בנקודה הזאת ההנהגה הזאת לא מתאימה! "אם החרש תחרישי" - אם תמשיכי לחכות בפסיביות שההשגחה תזמן בפנייך את ההזדמנות לפעול, הרי שהמציאות תכתיב לך את המהלכים ולא תהיה לך שום השפעה עליה - "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"! כמלכה את לא יכולה לתת למציאות להנהיג אותך, אלא עלייך להכתיב ולכוון את המציאות - זוהי הגדרת המלכות! ולכן עלייך לעשות מעשה. 

ההנהגה הזאת עומדת למבחן דווקא מול עמלק. על עמלק נאמר (במדבר כד, כ):

רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק.

הוא היה זה שקפץ ראשון להלחם עם ישראל לאחר יציאת מצריים למרות הסיכונים, כאשר כל העמים נבהלו וחששו. הוא רצה להכתיב מציאות, ולא לתת לה להמשיך לכיוון אליו היא הולכת. כי לעמלק יש אג'נדה, ויש לו מטרה - לסלק שם שמים מהעולם ח"ו. הוא יודע שהמטרה לא תושג מאליה, אלא הוא צריך באופן פרואקטיבי לעשות ככל יכולתו להשפיע על המציאות בכיוון הזה. מול אויב כזה יש להעמיד מאבק חדור מטרה ופעיל, שייצור את המציאות ההפוכה, בה השם שלם והכסא שלם. ולכן אסור לשכוח את אשר עשה לנו עמלק, ואסור להרפות (שמות יז, טז):

כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.

גם בימים אלה, אנחנו עומדים למבחן מול צורר שיושב בפרס, שאומר (תהלים פג, ה):

לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד.

חלילה. גם זה אויב חדור מטרה, שאינו יושב בשקט, ויוזם מלחמה עם ישראל, מנסה במשך שנים לבנות כח "להשמיד להרוג לאבד". ראינו במבצע עם כלביא, שמול אויב כזה הדרך הטובה ביותר היא ליזום ולפעול, לעצב את המציאות במקום לתת לו לעצב אותה. 

ויחד עם זאת, בימי הפורים האלה, אנחנו זוכרים שיחד עם היוזמה המוטלת עלינו, השמחה וההודיה שלנו היא בישועת ה', כפי שראינו שאמר מרדכי לאסתר, וזה מה שנלמד מקריאת המגילה, כפי שאומר הרמב"ם בהקדמת משנה תורה שהיא:

כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשוענו, כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה (דברים ד, ז): "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו".

כן תהיה לנו!