שיחת התעוררות לקראת נעילה

בס"ד

שתי תזכורות: 

• בתפילת נעילה שארון הקודש פתוח לכל אורך חזרת הש"ץ, הנוהג הוא לעמוד, אך כפי שאמרנו כאן בשנים קודמות - אין בזה חיוב, ולכן מי שמתקשה בכך ישב, ויקום בקדושה, ואם יכול גם בשלוש עשרה מידות.

• כפי ששלחנו לגבי נוסח הסליחות, אני אשנה מהנוסח המקובל בסידורים בשלושה בתים בסליחה המרכזית בנעילה לפי מה שמופיע בדפים המודפסים. 

אנחנו עומדים בפני תפילה מיוחדת שאין בכל השנה - תפילת נעילה. מה עניינה של התפילה הזאת?

הגמרא במסכת יומא פז, ב מסבירה: 

מאי נעילת שערים? - רב אמר: צלותא יתירתא (=תפילה יתירה), ושמואל אמר: מה אנו מה חיינו.

מבחינה הלכתית מחלוקתם היא האם תפילת נעילה היא תפילה שלמה וגמורה ככל שאר התפילות, או שמא יש רק לומר "מה אנו מה חיינו" ללא תפילה. הגמרא מוכיחה שהלכה כדעתו של רב, ולכן אנחנו מתפללים תפילה ככל התפילות, אבל הראשונים כתבו שנהגו להוסיף בה את דבריו של שמואל "מה אנו מה חיינו".

אנחנו פותחים את הסליחות של תפילת נעילה במשפט שעסקנו בו כאן בשעה הזאת שנה שעברה: "פתח לנו שער בעת נעילת שער". נראה שרב ושמואל נחלקו מה על האדם לעשות כאשר הוא מתקרב לרגע נעילת השערים - היום הקדוש עומד בפני סיומו, גזר הדין עומד להיחתם, השערים שנפתחו עבור קבלת הבקשות והתפילות, הסליחות והווידויים עומדים בפני נעילתם. בימי הדין נתן לנו הקב"ה בחסדו את האפשרות להרבות בזכויות, ועל ידי תשובה ותפילה וצדקה להעביר את רוע הגזירה, אבל עכשיו חלון ההזדמנויות הזה שניתן לנו עומד להסגר! מה עושים עם הרגע האחרון הזה, וכיצד נזכה לפתיחת שער בשעה זו?

רב סובר שיש להוסיף תפילה נוספת, יתירה, שמתווספת על ארבע התפילות שאנחנו אומרים. מאחר שיום הכיפורים הוא יום של תפילה ועמידה לפני ה', מוסיפים בו תוספת שאינה קיימת בימים אחרים (מה שנכון גם בתעניות ציבור, שהמצווה בהם היא לזעוק לפני ה'). נשאר עוד רגע? נצל אותו להוסיף עוד זעקה ותפילה - מה שעשינו כל היום. אל תוותר על הזדמנות להכניס עוד מילה.

שמואל טוען שברגע הזה אנחנו נוכחים לדעת שכל התפילות והווידויים לא שינו את העובדה הבסיסית, שבסופו של דבר אנחנו עומדים לפני ה' בידיים ריקות, וכל מאמצינו אינם מספקים. אין טעם לדחוף עכשיו עוד תפילה, אלא לעמוד בפני ה' ולהודות בפה מלא - אין בנו כלום, עשה למענך אם לא למעננו!

ואולי המחלוקת אינה כל כך גדולה בסופו של דבר, והראשונים שאמרו להוסיף את דברי שמואל בתוך התפילה שאנחנו נוהגים בה כרב התכוונו לכך - אנחנו באמת מגיעים לרגעי הנעילה בתחושה שמורה לנו שמואל - "מה אנו מה חיינו". האם כל המאמצים שלנו בראש חודש אלול נשאו פרי? האם באמת התקדמנו? האם מחר נהיה אחרים ממי שהיינו לפני ראש חודש אלול? כמה חלשים אנחנו! אז מה עושים? מתפללים תפילה יתירה, כדברי רב. אבל התפילה היתירה הזאת היא לא כמו כל התפילות בכל היום, אלא תפילה בלב נשבר של "מה אנו, מה חיינו"!

כי מה עושה יהודי שכבר מרגיש שאינו יכול להמשיך ולהתמודד עם המצב? מה עושה יהודי שמרגיש שכוחותיו אינם מספיקים? אוחז אומנות אבותיו ופונה אל ה' בתפילה ובזעקה. 

הזכרנו כאן את דברי הרב עמיטל זצ"ל, שתפילה אמיתית היא כשאדם מרגיש שהשליטה לא בידיו, והוא לא יכול להצליח לבד להתמודד עם הדברים. רק אז אנחנו עומדים בפני ה' בבקשה טהורה ואמיתית. ממילא "מה אנו מה חיינו", הוא המביא "צלותא יתירתא". כך אנחנו מסיימים את התפילה לפני קבלת עול מלכות שמיים:

אבינו מלכנו, חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

"קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" - הזעקה הזאת שלנו, האחרונה, היוצאת מן הלב, היא זאת שתפתח שערי שמיים. 

ובוודאי כשאנחנו עומדים כאן לא כיחידים אלא עומדים להתפלל יחד כקהילה, גם אם מבחינת כל יחיד ויחיד אנחנו עומדים בידיים ריקות, עם דברים רבים שאיננו מצליחים לתקן, הרי שכקהילה "תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס תפילתן של רבים". ובוודאי בקהילתנו שבכל יום סביב השבוע יש כאן קיבעת עתים לתורה, אנשים שמשכימים בבית במדרש שחרית וערבית, חסד בקהילה ועוד. 

ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו עומדים כאן כציבור, שהקב"ה כבר נשבע ששלוש עשרה מידות אינן חוזרות ריקם, וכל עם ישראל מבקשים ממך שוב הקב"ה בעוד תפילה אחרונה: "זכור לנו היום ברית שלוש עשרה", "ושוב ברחמים על שארית ישראל והושיענו למען שמך".

וכשאנחנו באים כציבור, אנחנו לא באים בידיים ריקות. כמה מסירות נפש עם ישראל מראה בשנתיים האחרונות! כמה דם שפכנו על קידוש שמך! כמה כוחות וגבורה העם הזה מגלה! כמה זכויות של יציאה למלחמה, של לימוד תורה, של חסד, של אמונה. בזכות כל זה אנחנו יכולים לעמוד לפני ה' אלקינו ואלקי אבותינו ולומר לו: ראה ה'! מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך. 

השב במהרה את כל אחינו החטופים, 

נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך, 

שלח רפואה שלמה לחולי עמך, רפא שבר הפצועים בגוף ובנפש,

עזור לנו לרפא את כל שברינו.

הרם קרן ישראל עמך! 

וחתום לחיים טובים כל בני בריתך.