פרשת בשלח - ממתיק המר במר

בס"ד

לאחר שעם ישראל עוברים את ים סוף, הם מגיעים למרה, שם הם אינם יכולים לשתות את המים משום שהם מרים. הפסוק מספר (טו, כה):

וַיִּצְעַק אֶל ה', וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם.

מהו אותו עץ? הרמב"ן אומר שעל פי הפשט, מדובר בעץ שיש לו סגולה כזאת של המתקת מים בטבעו. זוהי גם משמעות הלשון "ויורהו ה' עץ" - ה' הראה לו משהו שכבר היה קיים שם, ומשה רק לא ידע עליו. אבל הרמב"ן ממשיך ומביא את דברי חז"ל שאומרים במדרש (מכילתא ותנחומא כאן), שמדובר היה בעץ מר, וזה היה נס בתוך נס, שדווקא עץ מר המתיק מים מרים. 

צריך לזכור שאנחנו שלושה ימים אחרי קריעת ים סוף - עם ישראל כבר לא ממש מתרשמים מאיזה עץ מר שהופך מים מרים למתוקים. קטן עליהם... אז למה חז"ל לא הולכים עם ההסבר הפשוט של הרמב"ן, שמדובר בעץ ממתיק? למה הם מכניסים כאן לסיפור בכח עוד נס, שלכאורה אין בו שום צורך? 

נראה שחכמים למדו את זה מכך שהפסוק מציין את זה שהקב"ה הורה לו את העץ. אין כאן סתם עניין טבעי, אלא מסר אלקי למשה ולעם. מהו המסר? הרמב"ן מביא את דברי המדרש שמסבירים:

ושוב מצאתי בילמדנו (מדרש תנחומא כאן): "ראה מה כתיב שם: 'ויורהו ה' עץ' - 'ויראהו' לא נאמר, אלא 'ויורהו' - הורהו דרכו". כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה, שהוא ממתיק המר במר.

הקב"ה לא סתם פותר כאן בעיה של מים מרים. את זה היה אפשר לעשות עם קצת סוכר. הקב"ה מלמד כאן את עם ישראל את דרכי הנהגתו. ומהי דרך הנהגתו? "שהוא ממתיק המר במר". מה זאת אומרת? אני חושב שאפשר להסביר את זה על פי רעיון ששמעתי פעם מר' שלמה פישר זצ"ל על הפסוק הבא מיד אחרי זה (טו, כו):

וַיֹּאמֶר: אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.

רש"י מסביר:

לא אשים עליך - ואם אשים, הרי היא כלא הושמה, 'כי אני ה' רופאך', זהו מדרשו. ולפי פשוטו 'כי אני ה' רופאך', ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל דבר זה פן יביאך לידי חולי זה.

רש"י מתקשה כאן בהבטחה של הקב"ה. מצד אחד הוא אומר שהוא לא ישים עלינו מחלה, אבל הוא מסיים "כי אני ה' רופאך". אם אין מחלות - בשביל מה צריך רופא? ההסבר הפשוט הוא השני - מדובר ברפואה מונעת. הרופא מלמד גם כיצד להמנע מלחלות. התורה שמלמד אותנו הקב"ה תחסן אותנו בפני חוליי מצרים. אבל המדרש שמביא רש"י בפירוש הראשון אינו מובן כל כך - רש"י אומר שמאחר שהקב"ה הוא הרופא שלנו, אז גם אם בכל זאת הוא ישים עלינו מחלה, זה כאילו הוא לא שם, כי הוא ירפא אותנו. מה זאת אומרת "ואם אשים"? הרי הוא מבטיח לא לשים! 

ומלבד זאת הקשה ר' שלמה פישר, הדבר סותר גמרא מפורשת. המשנה במסכת כתובות (ז, ז) אומרת שאם אדם קידש אשה על מנת שאין לה נדרים או מומים, ונמצא שיש לה - אינה מקודשת, משום שזה מקח טעות. בגמרא שם מובאת ברייתא (כתובות עד, ב): 

תנו רבנן: הלכה אצל חכם והתירה - מקודשת, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת; מה בין חכם לרופא? חכם עוקר את הנדר מעיקרו, ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא.

כלומר, אם היו לאשה נדרים בשעת הקידושין, ואחר כך היא הלכה לחכם שהתיר אותם, היא מקודשת. משום שכשחכם מתיר את הנדר, הוא למעשה מגלה שהנדר לא היה תקף כלל מעולם, ואם כן, נמצא שבשעה שהבעל קידש אותה בתנאי שאין לה נדרים, באמת לא היו לה נדרים, ומה שחשבנו כנדרים, מתברר עכשיו שהיה רק טעות. אבל אם לאשה היו מומים בשעה שהוא קידש אותה, ואחר כך היא הלכה לרופא שריפא אותם, הקידושין אינם יכולים לחול למפרע, משום שבשעה שהאיש קידש אותה היו בה מומים. הרופא רק ריפא אותה שעכשיו אין לה מומים, אבל זה לא משנה את העובדה שבעבר היו לה.

אם כן, הקשה ר' שלמה פישר, מה זאת אומרת "ואם אשים - כאילו לא הושמה, 'כי אני ה' רופאך'". זה נפלא שאם הקב"ה שם עלינו מחלות הוא בסוף גם מרפא אותנו מהן, אבל זה עדיין לא הופך את זה ל"כאילו לא הושמה". זה אומר שמכאן והלאה אנחנו בריאים, אבל המחלה הושמה גם הושמה!

ר' שלמה פישר השיב באופן הזה: אפשר להסתכל על מחלה או כל צרה אחרת כדבר רע שרק רוצים להפטר ממנו, ו"תפקידו" של הקב"ה בעניין הוא לרפא אותנו, ועל זה אנחנו מתפללים אליו. אבל עומק האמונה אומר שכאשר באה על האדם מחלה או צרה, הוא לא רק צריך לשאול את עצמו "איך הקב"ה מוציא אותי מזה", אלא "מדוע הקב"ה הביא את זה עלי, ומה הוא רוצה ללמד אותי בזה". הרי כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה, ואם כן, לא רק הרפואה היא לטובתי, אלא אפילו המחלה עצמה הובאה עלי על ידי הקב"ה לטובתי. 

לכן, אין זה דומה למומים, שהבעל אינו רוצה אותם, וכל מה שיכול הרופא לעשות הוא לרפא מכאן ולהבא. אלא אפילו אם הקב"ה שם עלינו מחלה חלילה, הרי היא כאילו לא הושמה, מאחר שמדובר בעוד הטבה לנו. ככל הנראה, ישנו עניין מסוים הדורש תיקון, שיכול לבא רק על ידי ההתמודדות הזאת אותה מציב הקב"ה בפני. ולכן גם עצם המחלה עצמה, היא חלק מתהליך ריפוי שמביא עלי הקב"ה - 'כי אני ה' רופאך'.

עם ישראל, שיצאו עכשיו ממצרים, וראו את ידו הגדולה של הקב"ה מצילה אותם מהמצרים, צריכים להבין שהם לא רק צריכים להודות לקב"ה על ניסי ההצלה, אלא לקחת אתם משהו מעצם השיעבוד, מעצתו העמוקה של הקב"ה בברית בין הבתרים, להעביר אותנו בכור הברזל במצריים לקראת התגבשותנו לעם ולקראת מתן תורה.

זה המסר שרוצה הקב"ה להעביר להם על ידי העץ המר, ש"דרכו של הקב"ה, להמתיק המר במר". כאשר אנחנו נתקלים במים מרים, צריכים להבין שלא רק סוכר נדרש כאן, אלא עצם המרירות הטיבה אתנו והמתיקה אותנו. 

זכינו השבוע לחזרתו של אחרון החטופים רן גואלי הי"ד. אנחנו בשלב של הרפואה מהמכה והמלחמה הקשה שחווינו. אפשר כבר לראות תוצאות מסוימות של המלחמה שיצאו לטובה, אבל ייקח לנו זמן להבין איך המכה הזאת, אם כל הכאב הגדול שבה, "כאילו לא הושמה", ובעצם המרירות שבה המתיקה. 

שנזכה ללמוד את דרכו של הקב"ה ולהמתיק באופן הזה כל ניסיון