"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (כג, ב) - דרכו של עולם שהבכי הרגשי על האובדן האישי קודם למספד שהוא ההתבוננות בדמותו של הנפטר, "אבל בשרה היה ההספד עיקר על מעשיה ושלמותה ועל ידי ההספד עוררו בכי" (מלבי"ם) - הבכי על אובדנה של שרה יהיה חסר בלי ההבנה של גודל דמותה.