פרשת קדושים פותחת בציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (יט, ב)

ומסתיימת ב"וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים" (כ, כו), אך מוסיפה עוד פסוק:

"וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ" (שם כז),

ללמדך שהפניה אל המתים היא הניגוד המוחלט לקדושה,

מאחר שהיא מבטאת ייאוש מהחיים ותיקונם.