סליחות - כי עמך הסליחה

בס"ד

לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. 

מַה־נִּתְאוֹנֵן וּמַה־נֹּאמַר. מַה־נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.

נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ. כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים.

לֹא־בְחֶסֶד וְלֹא־בְמַעֲשִׂים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ. 

דְּלָתֶיךָ דָּפַקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן. נָא אַל־תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. 

מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל־תְּשִׁיבֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

בקטע הזה, שמורכב מקטעי פסוקים, אנו פותחים את הסליחות מדי יום (אחרי אשרי). אנחנו עומדים לפני הקב"ה ומבקשים: "נָא אַל־תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ"! 

מדוע? בזכות מה? אנחנו אומרים באופן ברור ומפורש שאין לנו שום סיבה ושום זכות לבקש את זה: "לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. מַה־נִּתְאוֹנֵן וּמַה־נֹּאמַר. מַה־נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק... לֹא־בְחֶסֶד וְלֹא־בְמַעֲשִׂים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ". 

אם כן, מה המקום לבקש מהקב"ה שלא ישיבנו ריקם? "כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה"!

אנחנו מזכירים כאן בכל שנה שעיקר מנהג הסליחות מבוסס על הגמרא בראש השנה (יז, ב):

"ויעבר ה' על פניו ויקרא" - אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. 

הסליחות, שעיקרן באמירת שלוש עשרה מידות, הן בראש ובראשונה "סדר תפילה" שהקב"ה לימד אותנו לעשות - "כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם". סדר תפילה זה הוא הטיעון שלנו לעמוד לפני ה' ולבקש שישמע את תפילתנו אפילו שאין בנו מעשים.

אנחנו מקדימים את זה לכל אמירת הסליחות משתי סיבות שהן לכאורה הפוכות:

הראשונה - ההכרה שאין לנו שום זכות והצדקה לזכות לחסד הזה מהקב"ה. זו לקיחת אחריות על חטאינו שקודמת לכל. כל אשליה על כך שאנחנו צודקים או שמגיע לנו, צריכה להסתלק ולהימחק ראשית לכל, כתנאי מקדים לעמידה לפני ה' בבקשת סליחה.

השניה - ההבנה שעם זאת, ולמרות זאת, ואולי בגלל זאת - אנחנו יכולים לעמוד לפני שומע תפילה ולבקש שלא ישיבנו ריקם.

הפרדוקס הזה משמעותי מאד לכל ההכנה שלנו לימי הדין והתשובה. מזמור קל, שאנחנו נוהגים להגיד בעשרת ימי תשובה, מלמד בדיוק את העניין הזה. גם שם המשורר פותח בקריאה אל הקב"ה (ב):

ה' שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אׇזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. 

מדוע? בזכות מה? ממשיך המשורר ואומר (ג):

אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ - ה' מִי יַעֲמֹד.

אין בידי לתקן את כל העוונות, ואם תבוא אלינו ה' במידת דינך ולא תקבל את החוטא אין לעולם עמידה לפניך. אלא (ד):

כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.

בפסוק זה יש קושי - המשורר אומר: הסליחה היא "עמך", היא יכולה לבא רק ממך, היא מידתך ה', "למען תוורא", כלומר שיהיו יראים ממך. לכאורה, אדרבה - הסליחה עלולה לגרום פגיעה ביראת ה', שהרי החוטא יגיד שהקב"ה יסלח לו ו"אחטא ואשוב"! אולי אם לא היתה סליחה, היה כל חוטא ירא מאד שלא לחטוא על מנת שלא ייענש!

מסביר האבן עזרא במקום:

הטעם כאשר תסלח לעוני ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם, ואם לא תסלח לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם.

הרי אין אדם שלא יחטא, ואם אין סליחה, אין דרך חזרה, והחוטא יתייאש ויאמר שמאחר שאין לו תקנה, הרי שאין לו טעם לנסות לתקן ולעבוד את ה', ויפרוק עול לגמרי חלילה - "אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ - ה' מִי יַעֲמֹד"! הסליחה מורה דרך לכל חוטא, ובעצם לכל אדם, שאין לנטוש את יראת ה', והוא יכול לשוב ולבקש את קרבתו, גם אם הוא נכשל וחטא. הקב"ה מבטיח שהוא שומע תפילה, וידו פשוטה לקבל שבים.

הקב"ה בחסדו קבע לנו את ימי הדין והתשובה בכל שנה בדיוק לשם כך (ראש השנה יח, א):

"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו)... אימת? אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ. 

הקב"ה מצוי וקרוב, כל שהוא מבקש מאיתנו הוא "דרשו ה'... קראוהו". 

וכך מסיים המשורר (ה-ז):

קִוִּיתִי ה' קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.

נַפְשִׁי לַה' מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.

יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי עִם ה' הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.

ההיענות לקריאתו של הקב"ה, הזכות שבגינה הוא לא ישיבנו ריקם היא בכך שנקווה ונייחל אליו, נשתוקק ונבקש את קירבתו אחרי הריחוק. 

ואכן כך אנו ממשיכים מיד בסליחות:

שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ׃ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ ה'. וכו'

זהו סדר תפילה של הסליחות, לבטא את רצוננו להתקרב מחדש אל הקב"ה, ומתוך כך לזכות בסליחה (ח):

וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו.