פרשת כי תצא - כללים במלאכת אוכל נפש

בס"ד

כחלק מההכנה לחגים אנחנו מקדישים גם בדרך כלל שיעור להלכות יום טוב, לקראת הימים הטובים - ראש השנה יומיים, סוכות ושמחת תורה - הבאים עלינו לטובה.

המשנה במגילה אומרת (א, ה): "אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד", כלומר שביום טוב הותרו מלאכות לצורך אוכל נפש, כגון שחיטה, בישול, אפיה וכד'. נדבר כאן על היקף היתר מלאכת אוכל נפש ביום טוב.

בגמרא מבואר שההיתר הוא רק לצורך יום טוב עצמו, אבל אסור לבשל או לאפות וכד' מיום טוב לחול, ואף לצורך שבת אסור ללא עירוב תבשילין עליו דיברנו כאן בשנה שעברה (השנה אין יום טוב שחל קודם השבת). כידוע בעניין זה הדין נכון גם לשני ימים טובים של ראש השנה, שאפילו שאנו מחשיבים אותם כקדושה אחת, הרי שסוף סוף היום הראשון הוא יום טוב מדאורייתא והשני מדרבנן, ולכן אין לבשל או להכין מהיום הראשון ליום השני של ראש השנה.

אמנם, אם בישל ביום טוב לצורך יום טוב והותיר - מותר לאכול את הנותר אחרי יום טוב (בין בחול בין בשבת), ובלבד שלא יערים - כלומר, יכין מראש כמות גדולה שיודע שאינו צריך ליום טוב לצורך מחר.

אמנם, בגמרא מובא דין נוסף (ביצה יז, ב):

באמת אמרו: ממלאה אשה כל הקדרה בשר, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד, אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו. רבי שמעון בן אלעזר אומר, ממלאה אשה כל התנור פת, מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא. אמר רבא, הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

הבית יוסף הביא שנחלקו ראשונים בטעם ההיתר: רש"י אומר שזה מותר משום שזו טירחה אחת, והיינו לשים את הקדירה על האש, ואילו הרשב"א כותב שזה משום הטעם המבואר בברייתא לגבי אפייה, שהתבשיל טוב יותר כשהסיר מלא, ונמצא שזה לצורך יו"ט עצמו. לרש"י לכאורה אם יש טירחה נוספת, כלומר להוסיף לסיר אחר כך, אסור, ולרשב"א מותר, וכתב הב"י שיש להקל בזה. 

אמנם, לגבי מילוי חבית של מים כתב הבית יוסף שצריך למלא את הסיר קודם שמניחים אותו על האש, שאם מוסיף אחר כך זו טירחה שלא לצורך, וכן פסק הרמ"א, והמגן אברהם חילק שבזה אין שבח למים בכמות, וההיתר הוא אך ורק משום טירחה. וכתב המשנה ברורה שכנ"ל בטירחה בדברים שאינם מוסיפים טעם, כגון לעשות הרבה קניידלך או קרעפלך, מעבר לכמות הנצרכת ליו"ט שיש בזה תוספת טירחה, או אם הדבר כרוך בטירחה גדולה, כגון בזמנם שהיה צריך ללכת לבאר, אז מילוי המים אינו נחשב "טירחה אחת" גם אם נעשה קודם ההנחה על האש.

נמצא שבדבר שיש בריבוי תועלת ליום טוב מותר אפילו בטירחה נוספת (להוסיף לקדירה וכד'), אך בדבר שאין בו תועלת, אין לטרוח מעבר למה שנדרש לאותו יום.

מה שאמרו שאסור להערים, אם ממילא מותר לבשל כמות גדולה יותר שבוודאי לא תיאכל ביום טוב, פירש הב"י שהכוונה שמבשל לאחר האכילה ואינו צריך לאותו יום, ואומר שיאכל כזית, אבל אם אוכלים מאותה קדירה, אף על פי שמערימים והכוונה היא שהרוב יישאר לאחר יום טוב מותר בתנאים הנ"ל, רק כתבו האחרונים להקפיד שלא לומר זאת במפורש.

האחרונים ביארו שלא רק מלאכת אוכל נפש אסור לעשות מיו"ט ליום אחר, אלא גם סתם הכנות וטירחה כזאת או אחרת של, הכנת מאכלים, שטיפת כלים וסידור השולחן לסעודה, שמכין מקודש לחול (וגם מיום ראשון לשני של ר"ה), ולשבת מותר ע"י עירוב תבשילין. ואם כוונתו שהבית יהיה נקי בעוד יום - מותר.