מלכויות זכרונות ושופרות

בס"ד

המשנה מביאה מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ור"ע בסדר הברכות והתקיעות במוסף של ר"ה. ההלכה כריב"נ שמלכויות נאמרת עם קדושת היום ותוקעים במלכויות, זכרונות ושופרות. 

הגמרא אומרת (ראש השנה לד, ב):

תנו רבנן:... תקיעות וברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים מעכבות. מאי טעמא? - אמר רבה, אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה - בשופר.

לכאורה משמע מכאן שהזכרת מלכויות, זכרונות ושופרות היא מדאורייתא, וכן משמע שם בדף לב, שר"ע אומר "רחמנא אמר אידכר", שלכאורה התורה אמרה להזכיר מלכויות, זכרונות ושופרות. אולם מצד שני הגמרא אומרת שאם יש מקום שתוקעים ומקום שאומרים את הברכות, יש ללכת למקום שתוקעים, שזה דאורייתא וזה דרבנן. וכך סברו רוב הראשונים שזו תקנה דרבנן, אבל יש שכתבו שהיא "כעין דאורייתא", ויש לה חשיבות גדולה. זהו עיקרו של ראש השנה כפי שעולה מנוסח הברכות - המלכת ה', זכירת הברית והשופר המבטא את התגלות ה' בהר סיני ובגאולה העתידה במהרה בימינו.

התקיעות על סדר הברכות נקראות "תקיעות דמעומד", בנוסף על "תקיעות דמיושב" שלפני מוסף. מכיוון שיש כאן תקנה מיוחדת לתקוע על סדר הברכות, לכתחילה אין לדבר מברכת השופר שנאמרת לפני שתקיעות דמיושב, עד לאחר סיום התקיעות על סדר הברכות, אבל מי שדבר אינו חוזר ומברך.

מה שהגמרא אומרת הוא שהברכות מעכבות זו את זו, וממילא אין אדם יוצא ידי חובה אם אמר חלק מהן, נניח שתיים מתוך השלוש. ומה שאמרו על התקיעות, היינו שאינו יודע להשלים סימן, כגון שיודע תקיעה ולא תרועה, אבל תשר"ת לא תעכב תר"ת וכיוצא בזה. הרמ"א מוסיף שאין התקיעות מעכבות את הברכות ולהיפך, ואם אין לו שופר מברך ואם לא יודע להתפלל תוקע. 

בכל ברכה מזכירים 10 פסוקים באותו עניין - שלושה מהתורה, שלושה מהכתובים ושלושה מהנביאים, ואז עוד אחד מהתורה. ויש בזה כללים שנאמרו בגמרא, שאין מזכירים פסוקים של פורענות של ישראל, וכן לא פסוקים של יחיד. בדיעבד אפילו אמר פסוק אחד מהתורה יצא, אבל כמובן שיש להגיד הכל מהסידור.

נחלקו הראשונים מה תוקעים בכל ברכה, השולחן ערוך פסק תשר"ת למלכויות, תש"ת לזכרונות ותר"ת לשופרות, והרמ"א פסק תשר"ת לכל אחד. אמנם המנהג התקבל לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת בכל אחת מהברכות. 

הפוסקים כותבים שדין זה של תקיעה על סדר הברכות הוא בחזרת הש"ץ בציבור ולא ביחיד. ראשית הכוונה היא שהמתפלל ביחידות אינו תוקע על סדר הברכות, אלא לכתחילה יתקע לפני מוסף ואז יתפלל. הטור הבאי בשם הערוך ועוד ראשונים מנהג לתקוע על סדר הברכות גם בתפילת הלחש של הציבור, וכן כתב האר"י, וכך נוהגים החסידים ואצל הרבה מקהילות הספרדים, אמנם, המגן אברהם והמשנה ברורה ועוד אחרונים פסקו שאין לנהוג כך שלא לבלבל את המתפללים, ויש להשלים את התקיעות לאחר התפילה.