פרשת כי תצא - שלום הבית ושלום האומה

בס"ד

אנחנו ב"ה חוגגים כאן היום את עלייתו לתורה של החתן ליר רפאל לרגל נישואיו עם דניאל, ומאחלים להם מזל טוב, ואכן יש לנו בפרשה מצווה שמתאימה לזה (כד, ה)

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.

התורה פוטרת את החתן הטרי מכל המטלות הציבוריות בשנת הנישואין הראשונה. כפי שאומר הפסוק לא מדובר רק על פטור מ"צבא", אלא "לא יעבור עליו לכל דבר". ראינו בפרשת השבוע שעבר שמי שארס אישה ולא לקחה, חוזר מעורכי מלחמה. אולם ההלכה היא שהוא עדיין מגויס בעורף, "לספק מים ומזון ומתקן את הדרכים", אבל מי שנשא אשה פטור מכל מטלה, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות מלכים ז, יא):

כל השנה כולה אין מספק מים ומזון, ולא מתקן דרך, ולא שומר בחומה, ולא נותן לפסי העיר, ולא יעבור עליו שום דבר, שנאמר: 'לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר'.

החתן "נקי יהיה לביתו שנה אחת", וכל זאת על מנת שיהיה פנוי לשמח את אשתו החדשה, ויתמקד בבניין הבית והקשר הזוגי.

רש"ר הירש מסביר את העיקרון העומד מאחורי מצווה זו:

חובת האיש לאושר הנישואים היא גדולה בעיני התורה המייחסת לה חשיבות מכרעת לא רק לישע הפרט אלא לשלום הכלל, ולפיכך במשך שנה תמימה לאחר הנישואים היא פוטרת את האיש מכל חובות הציבור ואף אוסרת את הטלתן עליו. באותה שנה יחיה האיש רק למען ביתו ויתמסר לביסוס אושר אשתו...

נראה שזו היא ההשקפה המונחת ביסוד ההלכות האלה: מושג הכלל המדיני יש לו ממשות רק בריבוי המוחשי של כל חבריו היחידים ולא מחוץ להם או בצדם. משום כך שלום הכלל ישגה רק בפריחתם ובאושרם של כל היחידים, ולפיכך כל אושר ביתי העולה ופורח הוא תרומה להגשמת מטרת הכלל, וחובה על הכלל לבוא לקראת היחיד ולקדם את אושרו מתוך התחשבות במצבו.

אין זה שטובת הכלל נדחית מפני האינטרס הפרטי, אלא שזו עצמה טובת הכלל - חוסנו של הציבור נבנה מכך שהיחידים מממשים את טובתם ואושרם הפרטי, שיכולים הם לבנות את ביתם בשלום וביציבות ובשמחה. 

חז"ל גם דורשים מהפסוקים שהוא הדין לעורכי מלחמה אחרים שחוזרים - מי אשר נטע כרם ולא חיללו, מי אשר בנה בית חדש ולא חנכו - הם חוזרים אבל מספקים מים ומזון, אבל מי שחילל את כרמו או חנך את ביתו, אף הוא נקי שנה אחת. כלומר, מלבד הטובה הפרטית של בניין הבית הזוגי והמשפחתי, יש את אותה התחשבות לבניין הבית הפיזי, ולבניית הפרנסה של היחיד. כי גם כאן "שלום הכלל ישגה רק בפריחתם ובאושרם של כל היחידים".

אמנם, יש לציין כאן הסתייגות משמעותית וחשובה, ומאד מאד אקטואלית בימינו, שמוזכרת במשנה במסכת סוטה (ח, ו):

במה דברים אמורים? במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצוה הכל יוצא - אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

הפטור וההעדפה של צרכי היחיד נאמרו רק במלחמת הרשות, שהיא להרחבת הגבולות וכד'. אבל במלחמת מצווה, שהיא עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם - כאן לא ניתן לפטור את היחידים, והצורך הכללי הקיומי והדחוף מבטל את כל הצרכים הפרטיים. במצב כזה צריך לעשות תיעדוף אחר, ואין ברירה, שהרי בשעה זו עומדים בפני פיקוח נפש ואיום על הכלל. כד כמה שהכלל מכיר בחשיבותו של האושר הפרטי, אם גם בשעה כזאת היה כל פרט ופרט מתמקד בכך, הרי שהיתה בכך סכנה לציבור כולו, ושוב היחידים גם הם היו נפגעים. 

כך מלמדת אותנו התורה את האיזון - אושרו ובניינו של היחיד הם חשובים, והם משרתים את חוסנו וטובתו של הכלל, אבל כשם שהכלל מכיר בחשיבות אושרו ובניינו של הפרט, יש זמנים בהם היחידים צריכים לעזוב את ענייניהם, את בניינם, את זוגיותם, את פרנסתם, את אושרם הפרטי, ועליהם להתגייס לטובת הכלל, שאם לא כן חלילה תהיה סכנה לכל הבניין הלאומי, ובכללו היחידים.

אחת ממלחמות המצווה היא מלחמת עמלק המוזכרת בסוף הפרשה, שאסור לנו לשכוח את אכזריותם הרבה ואת הפגיעה דווקא בחלשים בהם הם מזנבים. אנחנו כבר קרוב לשנתיים עומדים במלחמת מצווה מול אויב אכזרי שגם את מעשיו הדומים לכך אסור לנו לשכוח. והנה שוב נשלחים צווים לסבב נוסף, ושוב אנחנו רואים חתנים צעירים יוצאים מחדרם לשדה הקרב. שוב אנחנו רואים אנשים שמקימים עסקים נוטשים את עסקיהם ואת פרנסתם כדי לצאת לעזרת ישראל מיד צר. וכפי שכותב הרמב"ם (שם הלכה טו):

ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה, יישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו, ימחה זכרם מליבו וייפנה מכל דבר למלחמה.

אכן, רבים רבים מתגלים כאן במסירות נפש והקרבה, ומניחים הכל מאחוריהם לטובת כלל ישראל. איזו זכות עצומה.

אבל גם כאן שהתיעדוף מחייב זאת, אסור לנו לשכוח את המחיר האישי והפרטי שמשלמים כל אותם המקיימים את הצו הגדול והקדוש הזה - כמה נפגע ביתם, כמה נפגע שלום הבית, הזוגיות, המשפחה. איזה מחיר נושאות נשיהם היקרות והגיבורות. איזה מחיר כלכלי הם משלמים. ובסופו של דבר כמובן שכפי שאמר רש"ר הירש, המחיר הזה על חשבון אושרם והצלחתם של היחידים, פוגע בחוסנו של הציבור כולו. 

לכן גם כל אלה מאיתנו שאינם מגויסים - נתגייס למען המשפחות המגויסות עד כמה שניתן, לתמוך בהן, לסייע להן, כאשר הן משלמות את המחיר היקר לטובת כולנו, במלחמה הקשה והארוכה הזאת. 

ודווקא עכשיו, כמה משמח לראות זוג שבא בברית הנישואין ובונה בית חדש בישראל! כמה טובה וברכה זה מביא לפרט ולכלל! אנחנו מברכים את המשפחות היקרות, את ההורים. ומאחלים לכם שתלכו אחרי הדרכת התורה של "ושמח את אשתו אשר לקח" - זה התפקיד שלך עכשיו ליר, ואתה צריך להיות ממוקד בו! שתזכו לבנות את הבית שלכם באהבה, באחווה בשלום וברעות, בית נאמן בישראל - מחובר לכלל, לדרך שמלווה אותנו לאורך כל הדורות, ושתראו בו הרבה שמחה.