נח תשפ״ה
בס"ד
פרשת נח - כמה נח בתיבת נח
הקב"ה מצווה על נח לבנות תיבה כדי להציל אותו, את משפחתו ואת בעלי החיים מהמבול. כידוע עוסקים רבות במשמעות הרוחנית של התיבה, כהגנה מפני סכנות, לא רק במובן של סכנת חיים, אלא גם סכנות רוחניות. אומרים בשם החזו"א כי הישיבות של היום הן "תיבת נח" המגנה על האדם מפני המבול שבחוץ. ואכן, זכינו שהקב"ה שלח לנו את מרן החזו"א לאחר השואה וחורבן עולם הישיבות. מדינת ישראל הצעירה לא שמה בראש סידרי העדיפויות שלה לימוד תורה ויראת שמים, בלשון המעטה. החזון איש הבין שבעולם כזה צריך לבנות תיבת נח, שממנה יוקם עולם התורה מחדש, וב"ה שהוא נלחם על כך.
לחזון איש יש גם זכות גדולה בהקמת עולם הישיבות הציוני דתי. הרב דרוקמן זצ"ל סיפר כיצד בילדותו לא היית יכול ללכת עם כיפה ברחוב. הרב נריה זצ"ל כבר הקים את כפר הרוא"ה ואת בני עקיבא, ומשם הבינו חברי גרעין גחל"ת של שבט איתנים בהדרכת הרב דרוקמן את הצורך בפיתוח עולם ישיבות גבוהות מעמיק, שיבסס את לימוד התורה כערך מרכזי ויצמיח גדולי תורה. הגרעין הזה יצא להקים את אם ישיבות ההסדר, כרם ביבנה, והחזון איש היה זה ששלח את הרב גולדוויכט זצ"ל לעמוד בראש הישיבה. לציונות הדתית לא היו אז מספיק תלמידי חכמים וגדולי תורה, וגם את זה הבין החזון איש ותמך! אנחנו חייבים הרבה הכרת הטוב לחזון איש זצ"ל על תקומת עולם הישיבות ולימוד התורה במדינת ישראל.
ב"ה זכינו, כשבעים שנה לאחר מכן, שיש לנו כבר עולם ישיבות מבוסס שלא היה כמותו מעולם. היקפים עצומים של לומדי תורה, שהצמיחו מתוכם גדולי תורה, וציבור תורני גדול. קהילות תורניות מבוססות בכל דרך וסגנון שכל אחד יכול למצוא בהן את מקומו ולגדל משפחה בדרך התורה. זה שכרה של אותה הצלה של "תיבת נח" שהקים החזון איש.
אבל המטרה היא כמובן לא לגדל עולם שלם בתוך התיבה, לא שהחיות והאנשים יתרבו שם, אלא לבנות מזה עולם חדש. אנחנו כבר לא במבול, במצב בו המשך קיום ולימוד התורה נמצאים בסכנה. בחלוף המבול נקראת הקריאה: "צא מן התיבה"!
אין הכוונה חלילה להפסיק את לימוד התורה, אלא שלימוד התורה וקיומה ב"ה כבר מבוססים וחזקים, והם יכולים וצריכים לפעול עכשיו מחוץ תיבה. לימוד התורה חייב להיות כזה שרואה את המציאות וחי בתוכה. וכמובן זה אומר בראש ובראשונה לצאת לעזרת ישראל מיד צר.
טוענים – לומדי התורה פטורים מהצבא. אין חולק שהמלחמה שאנחנו מצויים בה היום היא מלחמת מצווה. ומצוות כולם צריכים לקיים, גם לומדי התורה. הרמב"ם כותב בהלכות תלמוד תורה (ג, ד):
היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה - אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו, ואם לאו, יעשה המצוה ויחזור לתורתו.
האם כשאחרים עושים 200 ו-300 ימי מילואים, ומוסרים את נפשם, זה נקרא יכול להיעשות על ידי אחרים? וכי במצב היום לא צריך כל לוחם שיצטרף ויישא בנטל עם הציבור? יצא ויילחם ככל שיידרש, "ויחזור לתורתו", כפי שעושים בישיבות ההסדר.
אומרים – הם נושאים בנטל, כי לימוד התורה מציל. יש עכשיו אפילו שיר: "למדתי שורת גמרא - הצלתי חייל, למדתי עוד שורה - הרגתי מחבל, עוד שורה - החזרתי חטוף". על כגון זה כתב כבר הרמב"ם בפיהמ"ש על ספר הרפואות שגנז חזקיהו, והודו לו חכמים, שיש שפירשו שהיה זה ספר עם רפואות מועילות, "וראה חזקיה שבני אדם אינם בוטחים בה׳ בחלייהם אלא ברפואה, וגנזו". ועל כך כותב הרמב"ם (פסחים ד, ט):
ומלבד הפסד זה המאמר ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה מן הסכלות מה שאין לייחס כמותה אלא לפחותים שבהמון, וכן לסיעתו אשר הודו לו. ולפי סברתם המשובשת הטיפשית, אדם שהיה רעב ופנה אל הלחם ואכלו, אשר בודאי יבריא מאותו הצער החזק, האם סר בטחונו בה'? הוי שוטים, ייאמר להם! כמו שאודה לה' בעת האוכל שהמציא לי מה שיסיר רעבוני ואחיה, כן אודה לו על המצאת תרופה שתרפא חליי כשאשתמש בה.
מי שחושב שהתפילה וזכויות הלימוד יכולים לבוא במקום הרפואה או במקום האכילה או במקום לחימה, הרי זה שוטה גמור! על האדם לעשות את המאמץ במישור המעשי, ואז יודה לה' על מה שנתן לו. בלא זה - מה ייתן לו ה'? הרי כלל בידינו שאין סומכים על הנס!
תאמרו - הם אינם סוברים כרמב"ם בעניין זה. וכי מישהו מהם יעז "לגנוז ספר הרפואות"? אם חלילה בנו חולה, האם הוא ימשיך לשבת בכולל ולהגיד "למדתי שורה - רפאתי את בני", או שהוא ייקח אותו לרופא? אם כן, במה שונה הצורך לצאת מבית המדרש וללכת להילחם על הקמים עלינו לכלותינו? והרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, ואם הזכות מגינה - מדוע צריך לחלל שבת על חולה? זכות השבת תציל אותו! על כגון זה נאמר: "ולא הייתי צריך לסתור כמו זה המאמר הפחות לולא פרסומו", כפי שסיים שם הרמב"ם את דבריו.
אומרים - ההליכה לצבא פוגעת ביראת שמים! ממתי טיעון כזה פוטר מקיום מצווה שאדם מחויב בה? ובפיקוח נפש על אחת כמה וכמה. הגמרא במסכת סוטה אומרת (כא, ב):
היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר: לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה (= מהו "חסיד שוטה"? כגון שטובעת אשה בנהר, ואומר: אין זו דרך ארץ שאסתכל בה ואצילה).
מי שחושש על היראת שמים שלו בשעה שיש לפניו פיקוח נפש, הרי זה חסיד שוטה, ועל אחת כמה וכמה פיקוח נפש של כלל ישראל!
אבל גם על עצם החשש יש להשיג. וכי היה פגם ביראת שמים של הקדושים הרב אבי גולדברג, שאול מויאל, הרב אבירם חריב, הרב אלישע לוינשטרן, אמיתי גרנות, אלחנן קלמנזון הי"ד, ועוד קדושים וטהורים רבים שאני מבקש מהם מחילה שאין לי פה את הזמן להזכיר את שמותיהם. יראי שמים במדרגות הגבוהות ביותר, שמסירות נפשם לקיום המצווה הגדולה של עזרת ישראל מיד צר לא פגמה בכהוא זה ביראת שמים שלהם, אלא אדרבה, נבעה ממנה, ורוממה אותה למעלות נשגבות יותר. וכמה יראת שמים וכמה אמונה ודבקות בה' אנחנו לומדים מהמשפחות השכולות של אותם קדושים!
כן, זו דרך מורכבת יותר, שיש בה אתגרים רוחניים. יותר "נח" להישאר בתיבת נח. שם לכאורה אין שום איום, לא על הגוף ולא על הרוח. אבל לא נח הוא המודל לדרך שלנו, אלא אברהם אבינו. זה שנכנס לכבשן האש באמונתו הגדולה כדי לקדש שם שמים ברבים, שעליו נקרא בשבוע הבא (בראשית יד, יד):
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.
הוא לא נשאר באוהל ללמוד תורה וחשב "למדתי שורה - שחררתי חטוף"!
אנחנו רואים ב"ה עולם ישיבות שמלמד תורת אמת, שמצמיח ציבור של אנשי אמונה, יראי שמיים וישרי דרך, נוחים לשמיים ונוחים לבריות, קדושים וטהורים שממיתים עצמם באוהלה של תורה וגם בשדה הקרב! היש יראת שמיים גדולה מזו?
אין בכל האמור להפחית כהוא זה בזכות לימוד התורה, שהיא חיינו ואורך ימינו, ובה זכות קיומנו, ועבורה אנחנו נלחמים. אנחנו חייבים לומדי תורה ואת זכות לימוד התורה כדי להצליח, וכאמור, אנחנו חייבים להכיר טובה למרן החזו"א על בניית עולם הישיבות שזכינו לו בארץ ישראל. ואדרבה, יתכבדו גם בני הישיבות הקדושות ויצאו לשדה הקרב, ויחליפו את בני הישיבות שלנו שיחזרו גם הם ללמוד בבית המדרש ולהרבות זכויות למען הלוחמים.
אני מניח שהרבה כאן ראו את דבריו של הרב תמיר גרנות שליט"א בעניין השבוע - דברי אמת ברורים וצלולים. איננו יודעים כמה הם ישפעו, אם בכלל, אבל עלינו להשמיע את האמת הזאת ואת הזעקה הזאת בקול, ולהתפלל לה' שיפקח את העיניים ויפתח את הלבבות לשמוע את הקריאה: "צא מן התיבה".