בס"ד

מאפים ממולאים

​

הטור כותב (סימן קסח): 

​

פת הבאה בכיסנין והוא פת שעשוי כמין כיסין מלאים צוקרא ושקדים ואגוזים ומיני תבלין.

​

"כיסנין" מלשון כיסין, כלומר הבצק עשוי כמו כיס וממולא בסוכר, שקדים ואגוזים.

הבית יוסף מציין שזה כפירוש ר"ח שהובא ברבינו יונה ל"פת הבאה בכיסנין" ובשולחן ערוך הוא פוסק אותו כראשון מבין שלושת הפירושים שהובאו בראשונים ל"פת הבאה בכיסנין" שמברכים עליה מזונות כל שלא קבע סעודה. 

​

המפרשים מסבירים שמדובר בבצק רגיל (שלא כמו הפירוש של הרמב"ם שראינו בשבוע שעבר), אבל כיוון שהוא נאפה יחד עם המילוי, הרי שהוא ספג את טעמו ואין זו פת רגילה.

המגן אברהם כתב שאם פותח ואוכל רק את המילוי יברך עליו את ברכתו. והט"ז כתב לאידך גיסא - שאם מרוקן אותו ואוכל רק את המאפה, יברך מזונות ולא המוציא, שכיוון שנאפה עם המילוי ספג את טעמו ואין זו פת רגילה.

​

אמנם, בסוף הסימן מביא הבית יוסף את דברי האגור על "המולייתות שקורין פשטידא או טורט"א הנאפות בתנור בבשר או בדגים או בגבינה אף על גב דבשר ודגים וגבינה עיקר מברכים עליהם המוציא", שאנשים מחשיבים את זה כמאפה ולא כבשר. לכאורה נראה שמדובר גם כאן במאפה ממולא, אבל עליו כתב שמברכים תמיד המוציא! אם כן מה בין זה לפת הבאה בכיסנין?

בביאור הלכה כתב שמשמע בריא"ז שהוא מקור הדין, שכאן הטעם הוא שזה עיקר הסעודה, שהרי מדובר בבשר ודגים, וזה עשוי לקביעת סעודה, בניגוד לבצק ממולא בסוכר ואגוזים, שזה כעין תוספת.

​

אמנם, הט"ז כתב שמה שכתב הטור שהמאפה ממולא בסוכר, שקדים ואגוזים, לאו דווקא, והוא הדין אם ממולא בבשר וכד'. ולכאורה זה נסתר מפסק השו"ע כאן כפי שמפורש בריא"ז! אבל הביאור הלכה מסביר שהחילוק אינו בין בשר לאגוזים ומיני מתיקה, אלא באופי המאפה. ואם יש מאפה שנועד לתוספת קטנה, הרי הוא מזונות, בין אם ממולא בבשר או בפירות, ולהיפך - אם מדובר במאפה גדול שנועד מראש לקביעת סעודה, מברך המוציא. וזה יכול להיות הבדל בין בורקסים, אפילו ממולאים בתפוחי אדמה או גבינה או אפילו דברים משביעים יותר, או גביניות וכד', לבין סמבוסק גדול או מאפה ממולא בשר.

​

המגן אברהם הסביר על עיקר דין זה של פת הבאה בכיסנין "בכיסין", שמדובר שהכוונה העיקרית באכילתו היא למילוי עצמו, אבל בגלל שזה מין דגן יש לו חשיבות לברך עליו מזונות. ולפי זה כתב בערוך השולחן שהדבר תלוי ביחס בין המאפה למילוי, שאם העיקר הוא המאפה, והמילוי הוא תוספת טעם מברך המוציא, ואם המילוי הוא העיקר, אלא שעטוף במאפה מברך מזונות (כפי שראינו לגבי נילוש).

​

ואולי שניהם הולכים למקום אחד, שצריך לאפיין מה יש כאן - לחם עם תוספת טעם, שתפקידו להיות עיקר בסעודה, או משהו שהוא בעצם מנה של בשר, פירות או לא משנה מה, שמוגשת בצורת מאפה, אבל אין מטרתה העיקרית להיות עיקר הסעודה.

​

וזה כמו בעוד דברים שראינו ונראה בעניין פת הבאה בכיסנין, שהדבר נתון במידה מסוימת לשיקול דעת, ולכן יהיו שיאמרו שאין לאכול אלא בסעודת פת. אמנם, ראינו שאין צורך לחשוש כל כך, אלא אם כן מדובר באמת במקרים מסופקים שקשה להכריע. וכן כתב למשל הגרש"א על זה, שפיצה (שגם יכולה ליפול לקטגוריה זו מצד הגבינה והרוטב שנספגים בבצק אף אם הוא בצק רגיל), הדבר תלוי אם באותו מקום רגילים לאוכלה כעיקר הסעודה או לא.

​

אמנם, כמובן שאם אוכל יותר מארבע ביצים בכל מקרה יברך המוציא ומזונות.

​​