לך לך תשפ״ה
בס"ד
פרשת לך לך - ברית עולם
ברוך השם אנחנו זוכים השבת לשמחה כפולה בבית הכנסת - שמחת חתן וכלה ושמחת ברית מילה, מזל טוב למשפחות היקרות - משפחת נעים ומשפחת רבין, שתי משפחות שמשלבות תורה, יראת שמים, מידות טובות ודרך ארץ, משפחות משמעותיות וחשובות, שפועלות פה בקהילת אוהל ש"י ומחוצה לה, בשירות משמעותי בצבא, במקצועות הרפואה ועוד.
אחרי התפילה כשנערוך פה את הברית, אלכסיי יברך בע"ה את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ואי אפשר היה לבחור לכך שבת מתאימה מזו, בה קראנו עכשיו על כניסתו של אברהם אבינו לברית המילה.
אבל לא רק המילה היא ברית, אלא גם הנישואין הם ברית. כידוע גם יחסי עם ישראל עם הקב"ה נמשלו בדברי הנביאים בעיקר לשני הדברים - מחד נקראנו בנים למקום, ומאידך נמשלו ישראל והקב"ה לאיש ואשתו כבשיר השירים ועוד. ממילא, נזדמנו לדבר על מושג הברית השבת בשני ההקשרים, וללמוד אותו ממשמעותו בפרשת השבוע.
הקב"ה פונה אל אברהם ומכריז (בראשית יז, ז):
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם, לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.
הוא מתחייב לאברהם לברית עולם אתו ועם זרעו אחריו. הוא אלוקינו ואנחנו עמו, ואנחנו חותמים בבשרנו שייכות זו. הרמב"ם כותב במורה הנבוכים (ג, נא) שאברהם זכה לכך על ידי דבקותו המתמדת בקב"ה, ורצונו שתצא ממנו "אומה שהיא יודעת את ה'". הברית מבטיחה השגחה תמידית, שאין לה ביטול, שהרמב"ם מסביר שכוללת שני מרכיבים, על פי הפסוקים שהזכרנו כאן בשמחת תורה ושקראנו בהפטרה בשבוע שעבר (מורה הנבוכים ב, כט):
זהו שאמר לאחר דברים אלה (ישעיהו סו, כב): "כִּי כאֲשֶר השָּמיִם החֲדָשִים וְהָאָרֶץ החֲדָשָה אֲשֶר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָני נְאֻם ה' כֵּן יעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִּמְכֶם". כי יש שנשאר הזרע ולא נשאר השם, כפי שאתה מוצא אומות רבות שאין ספק שהן מזרע פרס או יוון, אבל אינן ידועות בשם מיוחד, אלא נכללות הן בעדה אחרת. אף זה מצביע לדעתי על נצחיות התורה אשר בעטיה יש לנו שם מיוחד.
הברית אינה מבטיחה רק שיעמוד "זרעכם", אלא גם "שמכם" - הייחוד של עם ישראל המבדיל אותו מן העמים, שנוצר על ידי התורה. הרמב"ם מכליל כאן כחלק מאותה "ברית" שכרת ה' עם האבות על קיומה הנצחי של האומה, את נצחיות התורה "אשר בעטיה יש לנו שם מיוחד".
הזכרנו כאן כבר פעמים רבות את דבריו של הרב סולובייצ'יק במאמרו "קול דודי דופק", על שתי הבריתות שכרת הקב"ה עם ישראל (עמ' 92-86):
התורה מספרת לנו, כי הקב״ה כרת עם ישראל שתי בריתות, ברית אחת כרת במצרים - "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים". הברית השניה - בהר סיני: "ויקח ספר הברית... ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם על כל הדברים האלה".
הנה הביטויים בשתי הבריתות האלה, מצויים כאן בברית המילה. כפי שראינו לעיל הקב"ה מכריז על התחייבותו "להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך", כפי שנאמר פה בברית מצרים, וכמובן דם הברית בסיני, מבטא את דם ברית המילה. נמצא ששתי בריתו אלה, הן ביטוי ופירוט לשתי המרכיבים של הברית שכורת הקב"ה עם אברהם. וממשיך הרב סולובייצ'יק שם:
מהי מהותן של שתי בריתות אלה? - יש לומר, כי ברית־מצרים היתה ברית גורל, וברית סיני - ברית יעוד. ברית־גורל מהי? הגורל מציין בחיי האומה, כמו בחיי היחיד, קיום מאונס. כורח מוזר מלכד את הפרטים לכלל אחד. היחיד כפוף ומשועבד בעל כרחו למציאות הלאומית־הגורלית, ואי אפשר לו להשמט ממנה, ולהבלע במציאות אחרת חוצה לה. הסביבה מפליטה את היהודי הבורח מלפני ה׳, והוא ניעור מתרדמתו, כיונה הנביא שהקיץ לקולו של רב החובל, בתבעו ממנו זיהוי אישי וגם לאומי־דתי...
וברית־יעוד מהי? היעוד מציין בחיי האומה כמו בחיי היחיד, קיום מדעת, שהאומה בחרה בו ברצונה החופשי, ושבו היא מוצאת את ההגשמה המלאה של הויתה ההיסטורית... חיי יעוד הם חיים מכוונים, פרי דריכות־הכרתית ובחירה חפשית.
המכנה המשותף שהופך את עם ישראל לעם, שמדביק את כל פרטיו, הוא בראש ובראשונה שותפות גורל גנטית, לאומית, שאינה תלויה במעשים, אך מתווסף עליה ייעוד משותף - דרך ואמונה משותפת להגשמת שליחות אלוקית בעולם. זוהי המשימה אליה שלח הקב"ה את אברהם אבינו כשציווה עליו "לך לך", עליה הבטיח לו "ואעשך לגוי גדול" - שליחות זו היא זו שתנחה את בניך, ותגדיר את העם שייצא ממך, ועליה כרת אתו את ברית המילה, ועל זה הבטיח: "כן יעמוד זרעכם ושמכם".
אם כן, כאשר אתם אלכסיי ושרה וכל משפחת רבין היקרה, מכניסים את בנכם היום בבריתו של אברהם אבינו, אתם מכניסים אותו בשתי הבריתות האלה - ברית הגורל וברית הייעוד. אתם קושרים את גורלו עם עם ישראל, זרעו של אברהם אבינו, שאנחנו יודעים היטב מה המשמעות להיות שותף לגורל זה. ויחד עם זאת, אתם מציבים לו את הייעוד שקיבלנו באותו מעמד ברית, ועליכם מוטלת האחריות גם לחנכו לדרך התורה, שהיא זו המגדירה את ייעודנו וזהותנו, כפי שאמר הרמב"ם ש"בעטיה יש לנו שם מיוחד". אלכסיי מקיים את זה כאן כל שבת בתפילת הילדים, ואנחנו רואים את הילדים הגדולים לוקחים כאן חלק בתפילות ובקהילה, ורואים את החינוך שהם מקבלים בבית. אנחנו מאחלים לכם שרה ואלכסיי, שזה הקטן גדול יהיה, שתזכו לגדל גם אותו בע"ה באותה הדרך ותרוו נחת מכולם.
שני המרכיבים האלה בברית, קיימים כמובן גם בברית הנישואין. בני הזוג כורתים ביניהם ברית גורל וברית ייעוד. הם קושרים זה בזה את גורלם ואת חייהם מכאן ולהבא, ויחד עם זאת הם נעשים שותפים לייעוד אותו תמלא המשפחה, ועליו יעצבו את ביתם המשותף, את פועלו בעולם, ואת חינוך ילדיהם בע"ה. גם כאן, אפשר לראות את החינוך הטוב שקיבלת בבית, עמיחי, את דרך התורה הברורה, דרך של תלמוד תורה יראת שמיים ומידות טובות, שממשיכים כבר גם בדור הבא, וגם אצלך. אני בטוח שאתה ורות תקימו בע"ה את ביתכם כהמשך לאותה הדרך, שיהיה בית נאמן בישראל, נאמן לאלקי ישראל, לעמו, לארצו ולתורתו, ובע"ה תהיה גם זו ברית עולם.